נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

התפתחות השידור הארץ ישראלי 1932 - 1948

בשנת 1932 היו בארץ-ישראל / פלסטינה 675 מקלטי רדיו מורשים. הארץ היתה באותה תקופה תחת שילטון המנדט הבריטי (שכלל , בין השאר, גם את מצרים ,עבר הירדן ועוד ). בארץ לא היו אז כלל תחנות רדיו מקומיות ומי שהחזיק את "מכשיר הפלאים" הזה נאלץ להאזין, עם קשיי קליטה רבים , לשידורים בגלים קצרים מאירופה (בעיקר רדיו פריס ו BBC מלונדון) או רדיו בגלים בינוניים ששודר מקהיר.

בשנת 1932 התקיימה בתל-אביב , סמוך לתחנה המרכזית הישנה ( שעדיין לא קמה...) התערוכה הבינלאומית הראשונה של תל-אביב. זו הייתה התערוכה הגדולה ביותר שהתקיימה עד אז בארץ ישראל- פלסטינה והיא נמשכה שלושה ימים. בתערוכה השתתפו 23 מדינות . זו הייתה גם הפגנה ויזואלית רבת רושם להישגי ההתיישבות העברית באותם זמנים. במיסגרת התערוכה הוכרז על הקמת מרכז התערוכות והירידים החדש , שאכן הוקם שנתיים מאוחר יותר על שפך הירקון . בהיתר של ממשלת המנדט , הוקמה על ידי מר מנדל אברמוביץ' במסגרת התערוכה תחנת רדיו ראשונה שנקראה "תחנת יריד המזרח בתל-אביב" .שידורי התחנה נחנכו ב 7 באפריל 1932 בדברים שנשא אברמוביץ' עצמו ואחריו דיבר בשידור ראש העיריה דאז, מאיר דיזנגוף. התחנה שידרה במשך ימי התערוכה ונסגרה . אך היזם המשיך להפציר בשלטונות ממשלת המנדט לחדש את השידורים. באותם ימים החלה ממשלת המנדט להרהר בדבר האפשרות להקים שירות שידור מקומי במיוח דלאור העליה בפופולאריות של מכשירי הרדיו בארץ ישראל ושידורי תעמולה של איטליה וגרמנהי הנאצית שכבר נקלטו בארץ. לפיכך, וכפי הנראה מתוך כוונה לנצל את התשתית הזעירה שכבר היתה קיימת תל-אביב מתוך כוונה לעמוד על מידת הפופולאריות של הרדיו ואפשרויות הקליטה ברחבי הארץ, התירו שלטונות המנדט את פתיחתה מחדש של התחנה של אברמוביץ' . זה שב ופתח אותה בחנות החשמל שהיתה בעלותו ברחוב אלנבי ושינה את שמה ל "רדיו תל-אביב"
. התחנה שידרה מדי יום חמש שעות ולא פעלה בשבתות , מכיוון שאברמוביץ' היה אדם דתי ושומר מצוות.
בשנת 1935 קבל אברמוביץ' הוראה משלטונות המנדט לסגור את השידורים תוך מתן ארכה של מספר חודשים. באוקטובר 1935 נפסקו השידורים כשברקע הולכות ונשלמות ההכנות לפתיחת תחנת הרדיו של הממשלה המנדטורית.

רעיון פתיחת התחנה הוצע לממשלה הבריטית על ידי מומחה בשם סטריקלנד שפעל במסגרת ועדת שאו. על פי הצעתו של סטריקלנד, ניתן יהיה לתרבת את הפלאח באמצעות תחנת רדיו ממשלתית שתלמדו חקלאות חדישה והתאגדות חקלאית
לאחר 14 חודשי הכנה, שהחלו בדצמבר 1934, ניתן היה להתחיל בשידורים. ב 30 במרץ 1936 בשעה 16:17 הגיע לרמאללה הנציב העליון, ארתור גרנפל ווקופ. במקום נכחו כבר נכבדים יהודים וערבים. הנציב חיבר את המשדר לזרם החשמל, והמנהל הכללי של הדואר בארץ ישראל, ויליאם האדסון, פתח את השידורים בהכריזו "It is Jerusalem Calling". לאחר מכן נשמעה קריאה דומה בערבית מפי השדרן קעבאני, ולאחריו קרא קריין עברי בשם עבאדי, "הלו! הלו! ירושלים מדברת!". לאחר נאומו של הנציב, ניגנה תזמורת הגדוד השני של ה"קאמרון היילנדרס של המלכה". המשך שידורי היום הראשון של התחנה היה מירושלים, מאולפני התחנה בבניין מלון פאלאס לשעבר. בתוכנית שידור חי של שירים בביצוע ברכה צפירה, קונצרט של התזמורת הקאמרית עם הצ'לנית הסולנית תלמה ילין, והקראת שירה מפי "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי" חנה רובינא, שקראה מתוך "מגילת האש" של ביאליק וקטעים משיר השירים. כן הושמעו תכניות בשפה הערבית ותכניות שהועברו מן ה-BBC. נמסר כי השידורים נקלטו היטב אף בקהיר ( מתוך ויקיפדיה) .

השירות פעל מרמאללה , באמצעות משדר ששידר בתדר 668 קילוהרץ בעוצמה של 20 קילוואט. ממשלת המנדט קבלה מארגון התקשורת העולמי הקצאה של תדר נוסף למקרה שיתוקם תחנת ממסר נוספת בחיפה. הצורך בתחנה כזו נבע מחששות, שהר הכרמל ימסך את השידורים וינמע קליטתם הסדירה בעיר ובצפון מישור החוף
תצלומים של אתר התחנה ברמאללה סמוך להשלמתה. למעלה- תרני השידור
למעלה- תורן אחד
למטה - התרנים ובנין התחנה . ביום בהיר אפשר היה לראות את רכס הכרמל.

אות הקריאה העברי - "קול ירושלים", נקבע כפשרה, שנועדה למנוע שימוש בשמות "ארץ ישראל" מחד ו"פלשתינה" מאידך. תחילה ביקשו השדרנים היהודים לפתוח בקריאה "קול ארץ ישראל" או "קול פלשתינה ארץ ישראל", אך הדבר עורר התנגדות חריפה מצד הערבים והבריטים (שמו הרשמי המנדט בעברית היה "פלשתינה (א"י)", כמעין פשרה שנועדה למנוע שימוש בולט בשם "ארץ ישראל"). במהלך השידור, לא הורשו קרייני התחנה לומר בעברית "ארץ ישראל", אלא "פלשתינה-אָ"י" בלבד.

עיקר השידורים היה בשלוש השפות הרשמיות של המנדט: אנגלית, ערבית ועברית. כמו כן שודרו מהדורות חדשות בשפות נוספות. בתחילת פעילותו שודרו ברדיו תכניות עבריות במשך שעה אחת, אך בהמשך התרחבו השידורים בעברית לחמש שעות ביום ויותר. בסופו של דבר התגבש לוח תכניות עשיר בעברית כמו גם באנגלית ובערבית.

באמצע שנות ה 40 כלל לוח התכניות את השידורים הבאים: התכניות נפתחו מדי יום בשעה 12:00 בצהריים עם קיצור החדשות באנגלית, ערבית ועברית. אותות זמן שודרו בשעות 12:00, 14:00, 16:00, 18:00, 20:00 ו-21:30. בנוסף למהדורת החדשות של השעה 12:00 שידרה התחנה מהדורת חדשות נוספת בשפה האנגלית, שתי מהדורות נוספות בשפה העברית, וכן מהדורות בשפות פולנית, טורקית, צרפתית וגרמנית. ארבע שעות מדי יום הוקדשו לשידורים בערבית. בנוסף לכך שידרה התחנה שידורים שיועדו לבתי הספר ולנוער ("הסכת והשכל"), לעקרת הבית, לילדים ולחיילים, וכן קונצרטים, תכניות "כבקשתך", ותכניות העשרה במגוון נושאים.
התחנה לא שלחה כתבים לאיסוף חדשות, פרט לנוכחות באירועים חגיגיים וקבועים מראש, כגון השבעת הנציב העליון, או כנס מחולות העם בדליה ואירועים דומים. לשם שידורי החדשות מן התחנה פעל גוף בשם "מחלקת החדשות של לשכת העיתונות הממשלתית", שאסף ידיעות שהגיעו אליו מסוכנויות ידיעות שונות. ידיעות אלו עובדו למהדורת חדשות שאורכה כעשר דקות ששודרה בשפות שונות. הרדיו העסיק גם "סוקרי חדשות" שהאזינו לשידורי תחנות רדיו נוספות מהעולם. התחנה התגאתה בכך שלעתים שידרה ידיעות עוד בטרם שודרו אצל "האחות הגדולה" ה-BBC. כך, למשל, הודעות מיוחדות של סטלין שהיו משודרות בתחנות דוברות רוסית שנהגו לשדר את החדשות רבע שעה לפני כל שעה עגולה, היו נקלטות בתחנה ומשודרות מיד, כ"מבזק", כאשר ה-BBC נהג להמתין לשעה העגולה. כן הייתה התחנה ראשונה לקלוט שידור דובר צרפתית מאלג'יר שדיווח על כיבוש רומא, ושידרה את הידיעה בטרם שודרה זו בתחנות הרדיו העיקריות של הכוחות הלוחמים.


לאחר יצירת "עלון החדשות" הוא היה מופץ לשבע מערכות חדשות, בשבע שפות שונות, שהיו מעבדות אותו לצרכיהן. כך, למשל, התמקדה המערכת הצרפתית בנעשה בצרפת ובצפון אפריקה, והמערכת העברית נהגה להוסיף לעלון החדשות מגוון ידיעות מקומיות.

בשנת 1938 החל לצאת גם מגזין מיוחד שהוקדש לשידורי הרדיו בארץ ישראל Radio News . בחודש יולי 1939 נחנך בית השידור החדש של ה PBS ברחוב הלני המלכה (אז : רחוב המלכה מליסנד ). באותו מקום נימצאים עד היום אולפני הרדיו של קול-ישראל . באותה תקופה החלו לצוץ תחנות רדיו פירטיות של המחתרות היהודיות השונות. ב 2 באוגוסט 1939 חיבל האצ"ל באולפני ה PBS ושניים מהעובדים נהרגו. השידורים הופסקו , אך חודשו תוך זמן קצר מהאולפן המקורי ברמאללה. ב 13 במרץ 1940 חנך אירגון ההגנה את הרדיו המתחרתי שלו - "קול ישראל"ששידר באורך גל של 42 מטרים. זמן קצר לאחר מכן שונה שם התחנה לשם זמני ( נקבע, שהשם המקורי יישמר לרדיו הרישמי של המדינה- לכשתוקם) . בסופו של דבר השידורים ניפסקו, כאשר המצב הביטחוני של ארץ ישראל החמיר והתעוררו חששות כבדים לגבי פלישה של מדינות הציר (גרמניה, איטליה) לארץ-ישראל.

בשנת 1942 חנך PBS שירות נוסף בשם PBS2 ,ששידר בתדר 574 קילוהרץ באמצעות משדר בעוצמה של 20 קילוואט. התדר של הערוץ הראשון PBS1 הוסט מעט ועבר ל 667 קילוהרץ, מה שאיפשר לקלוט את שידוריו גם באירופה.

בשנת 1943 חנך הצבא הבריטי תחנת רדיו משלו במיסגרת רשת תחנות הרדיו שלו שניקראה FBS - Forces Broadcasting Service ( כיום : British Forces Broadcasting Service ) . התחנה נקראה JCPA ושידרה באורך גל 316 מטרים. אולפני השידור של תחנה זו מוקמו בהר ציון , בהוספיס סנט פייר והמשדר מוקם בבית-ג'אלה. מאוחר יותר עברה התחנה לשדר בתדר 1391 קילוהרץ והוקם ערוץ נוסף בשם JCKW , ששידר ( בגלים קצרים) תוכניות לכוחות הבריטיים בהודו. משדרים נוספים של FBS הופעלו מאוחר יותר גם בחיפה, בסרפנד (צריפין ) ליד רמלה , בעזה וקסטינה. באותה תקופה פעלה בירושלים גם תחנת רדיו בשפה הערבית - שרק אל-עדנה , אשר ניסגרה עם תום המנדט הבריטי בארץ ישראל . אז הועתקה אל קפריסין , משם המשיכה לשדר עד למשבר סואץ (" מילחמת סיני" ) בשנת 1956 . לאחר מכן היא נסגרה סופית והציוד שלה הועמד לשימוש תחנות המימסר של הרדיו הבריטי בקפריסין.

הגלגל - שבועון הרדיו העברי של ארץ ישראל
הגלגל, שבועון בשפה העברית של תחנת הרדיו המנדטורית "קול ירושלים", שהציג את עצמו כ"דו שבועון לבעיות העולם ולקול ירושלים". השבועון יצא לאור מטעם "מיניסטריון המודיעין הבריטי, על ידי לשכת המודיעין הממשלתית בירושלים".
שבועון "הגלגל" החל להופיע ב 13 ביולי 1943, והופעתו נמשכה עד סמוך להקמת המדינה. הוא הופיע אחת לשבועיים עד ל30 בנובמבר 1944 (גיליון 11 בכרך ב') ומאז התחיל להופיע כשבועון.
"הגלגל" פרסם את לוחות השידורים של התחנה, סקירות על הנעשה בה, תקצירים של הרצאות שניתנו במסגרת שידורי התחנה, ענייני מדע ותרבות, ותמונות שהתקבלו מרחבי העולם, כמו גם מבחר פרשנויות, כתבות מגזיניות וידיעות, שתורגמו לעברית מעיתונים בריטים מובילים כ"דיילי אקספרס" או "האקונומיסט".
היה זה השבועון המצויר השני, לאחר "העולם הזה" שהופיע ביישוב, הכולל צילומים ואיורים. בשל האמצעים שהועמדו לרשותו על ידי השלטונות, הודפס השבועון על גבי נייר משובח וצילומיו היו איכותיים.
"הגלגל" לא הסתפק בסיקור חדשות ובנעשה ברדיו, אלא סיקר באופן נרחב את חיי התרבות בארץ, ונתן ליוצרים מקומיים במה להעלאת יצירותיהם. פורסמו בו סיפורים פרי עטם של מחברים מבני היישוב (בכללם סיפור מפרי עטו של יצחק נבון, לימים נשיא מדינת ישראל, ושל חנוך ברטוב שפרסם בשבועון את ביכורי יצירתו). בשל כל אלה זכה השבועון לתפוצה רבה.
סגן העורך של "הגלגל" היה יוסף חריש, לימים היועץ המשפטי לממשלת ישראל
( מתוך ויקיפדיה )
למעלה - עטיפת הגיליון השני של הגלגל
למטה -דוגמא של לוח השידורים של התחנה בשנת 1944

ב 4 באוקטובר 1945 , חידשה תחנת הרדיו של ההגנה את שידוריה בשם "קול ההגנה" . המאבק בארץ ישראל בין האוכלוסיה היהודית לערבית הלך והחריף עם תום מלחמת העולם השניה ובהנהגת היישוב הורגש הצורך הדחוף בקיומו של ערוץ שידור לא מצונזר "משלנו".

ב 18 בינואר 1946 תפשה הבולשת הבריטית את תחנת הרדיו הפירטית של אירגון הלח"י ועצרה את מפעילי התחנה שנמצאו באותו זמן בדירה(ביניהם את גאולה כהן ). בשנת 1947 ה PBS מתחיל להתכונן לסגירת השירות , לקראת תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

ב 12 במאי הודיע "קול ההגנה" , שהוא ישנה את שמו "בקרוב מאוד" ל "קול ישראל" . למחרת , שודרה ב "קול ההגנה"הודעה , שהוא עומד לשדר את ישיבת "מועצת העם" ( שהפכה לכנסת ), וקראה לתחנות הרדיו האחרות של ההגנה (שפעלו בניפרד בירושלים , חיפה ,בגליל ובנגב ) להפיץ במקביל את השידור למאזיניהן . זו היתה למעשה הזמנה להאזין לטקס הרישמי על הכרזת מדינת ישראל שהתקיים למחרת במוזיאון תל-אביב, בשדרות רוטשילד בתל-אביב . מעמד היסטורי, בו הוכרז על הקמת מדינת ישראל .

המשך
 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners