נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

טילים ראשונים

רוברט גודאר נולד בשנת 1882 בוורצ'סטר שבמדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית והתעניין בטילים עוד בנעוריו . הוא התרשם מאוד מהפירוטכניקה שבשיגור טילים.

בשנת 1911 קבל גודארד את תואר שני מאוניברסיטת ורצ'סטר והתמנה לפרופסור לפיזיקה במוסד. בשנת 1914, הוא רשם פטנטים על תכנון תאי בעירה, נחירי בעירה של טילים ומערכות אספקת חומרי דחף למנועים. |


 
פטנטים אלה ורבים אחרים מהווים את הבסיס לתכנון טילים מודרניים.

בשנת 1919 פרסם גודארד מאמר שכותרתו A Method of Reaching Extreme Altitude בו הוא מתאר שימוש במנועים רב-שלביים המשגרים טילים ל"גבהים, כשהם מציבים משהו בחלל". הוא אפילו הציע שימוש בטילים על מנת לשגר כלי נפץ לירח.

אמצעי התקשורת של אותה תקופה (בעיקר כתבי עת) שלא הבינו את האופן בו פועלים טילים לעגו להצעות של גודארד. בהמשך פרסם העיתון New York Times מאמר מערכת בו נאמר, ש "גודארד אינו יודע את היחס בין פעולה לתגובה ואת הצורך במשהו טוב יותר מריק (ואקום) כנגד על מנת להגיב". מה שהכותב התכוון לומר באופן בסיסי היה, שטיל זקוק להדחף כנגד אויר על מנת שיוכל לטוס.

למרות הביקורת שספג, ב 16 במרץ 1926 גודארד שיגר את הטיל הראשון בהיסטוריה שהיה מונע בדלק נוזלי משדה באובורן שבמדינת מסצ'וסטס.

מאוחר יותר הוא עבר להתגורר ברוזוול שבמדינת ניו-מכסיקו ושם הוא העביר את שארית חייו בבנייה ובפיתוח טילים.

הוא פיתח שיטה להשתמש בג'ירוסקופ על מנת לספק לטיל טיסה יציבה, ניווט את הטילים שלו באמצעות שבשבות אותן התקין בסמוך למוצא סילוני הפליטה ותכנן ובנה טילים גדולים ומהירים יותר. כל הטילים שבנה ופתח גודארד נוסו בסמוך למעבדות שלו ברוזוול
למעלה : גודארד בשדה הניסויים ברוזוול
למטה : גודארד במעבדתו

כיום נחשב גודארד לתורם מרכזי בפיתוח טילים. למרבה הצער הוא נפטר בחודש אוגוסט 1945, זמן רב לפני שעבודתו זכתה להערכה לה היה ראוי.

בתום מלחמת העולם השנייה הופתעו מדעני הטילים של גרמניה הנאצית שנשבו בידי כוחות בעלות הברית לגלות, שהחוקרים האמריקאיים ידעו רק מעט מאוד פרטים אודות גודארד.

במוזיאון במרכז התרבות של רוזוול יש כיום אוסף נרחב הסוקר את חייו ועבודותיו של גודארד , כולל הטילים הראשונים שפיתח, שרטוטים רבים וזכרונותיו, כולל הצלחות וגם כשלונות.

בעוד גודארד עבר ברוזוול כמעט באנונימיות מוחלטת בשנות השלושים והארבעים, מכונת המלחמה של היטלר הלכה וצברה תאוצה בגרמניה הנאצית.

אמנם הצבא הגרמני היה מנוע מהגדלת כוחו בעקבות אמנת ורסאי שנחתמה בתום מלחמת העולם הראשונה, אבל מכיוון שהאמנה לא כללה טילים, התמקדה גרמניה בפיתוחם של אלה למטרות צבאיות דווקא.

הצבא הבגרמני גייס את המוכשרים שבין המדענים והמהנדסים דרך מועדוני חובבים ואגודות מקצועיות. ביניהם היה צעיר בשם וורנר פון בראון, שהתקבל לעבודה בתור מנהל טכני בקבוצת פיתוח במרכז הניסויים שהוקם בפינמונדה Peenemunde שבצפון גרמניה, שהיה מרכז הפיתוח הראשי של טילי ה V-1 ו V-2 במהלך מלחמת העולם השנייה.

בניגוד לגודארד, זכה פון בראון לגיבוי מלא מצד ממשלת גרמניה גם בצורה של תמיכה כספית רבה, חומרים וצוות עובדים.

פון בראון מוקף בקצינים בכירים בעת ביקור באתר פינמונדה

בתוך שנים ספורות מהקמת הצוות הצליח פון בראון לפתח את כלי הנשק המורכב ביותר שפותח עד אז בעולם - טיל ה Aggregate 4 (שכונה בקיצור A-4, ואשר היה מוכר יותר מאוחר בשם V-2, כשה "V" היא קיצור של המילה Vergeltung, נקמה בגרמנית).

בספרו History of Rocketry and Space Travel מצטט פון בראון שלושה מדענים עליהם הסתמכו המדענים הגרמניים בעבודותיהם בעת פיתוח הטילים והם: קונסטנטין צולקובסקי, הרמן אוברט ו....גודארד.

ב 13 באוקטובר 1942 בוצע השיגור המוצלח הראשון של טיל V-2 שהגיע לגובה 90 ק"מ ונחת במרחק של 180 ק"מ מנקודת השיגור. זה היה הטיל הגדול והחזק ביותר שנבנה ושוגר עד אז.

טילי ה V-2 נישאו לגובה של 18 מטרים וורוחבם עמד על 1.70 מטרים. בעת השיגור הם שקלו 13 טון, מתוכם כ 9.5 טון דלק וטון אחת של חומר נפץ. טווח הטילים היה כ 360 ק"מ.

גרמניה התחילה לשגר טילי V-2 בחודש ספטמבר 1944.בסך הכל נחתו כ 1,115 טילי V-2 על בריטניה, מחציתם על לונדון והשאר על פרבריה. מתוך 1,950 טילים שכוונו על היבשת עצמה שוגרו כ 1,780 טילים בכיוון אנטוורפן שבבלגיה , מרביתם על נמל הים שלה. שיגור טילי V-2 נמשך שבעה חודשים וגרם למותם של שמונת אלפים בני אדם ולפציעתם של עשרים ושמונה אלף. במאמץ לרסן את הפניקה שגרמו טילים אלה שיקרו שלטונות בריטניה לציבור כשהסבירו את הפיצוצים כ "פיצוץ צינורות גז"

היטלר קיווה שטילי ה V-2 יזרעו פחד בקרב אוכלוסיית בריטניה ובעלות בריתה ויביאו לכניעתה, אך הדבר לא קרה. למעשה, טילי ה V-2 לא השפיעו באופן משמעותי על מהלך המלחמה ונחשבו כישלון ככלי נשק.

מצד שני, מבחינת פלטפורמת ניסוי היה ה V-2 בעל ערך רב במיוחד וארצות הברית השתמשה בידע שנצבר מהתוכנית הגרמנית בהמשך על מנת לפתח את תוכנית החלל שלה.

לעמוד הבא
 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners