נא להמתין להופעת התפריט






 
חזרה לעמוד הפתיחה של מדור זה חברות לווינים ברחבי העולם
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל
TongaSat

בשנת 1987 חיפשו שני ידידים טובים, ד"ר מאט נילסון וג'רי פלטשר מקום טוב בו יוכלו להעביר בנעימים את שנות הפנסיה שלהם. הם לא יכלו לתאר לעצמם, שהבחירה שלהם באיי טונגה, מדינה ננסית באוקינוס השקט, תהפוך עבורם להרפתקה פיננסית מרתקת, שתציב את המדינה הקטנטונת הזו על מפת המדינות המחזיקות במיקטע חלל המיועד ללוויני תקשורת. עבור שניהם זו היתה תחילתה של קריירה חדשה . פלטשר היה הראשון מבין השניים להתיישב בממלכת טונגה , הכוללת 169 איים ומתגוררים בה בסך הכל כ 102,000 בני אדם . כשהוא הגיע לטונגה כבר היו בבעלותו מיסעדות ומוטלים בסן דייגו , קליפורניה. ד"ר מאט נילסון היה כבר אז אחד מלקוחותיו, אך הידידות ביניהם הלכה והעמיקה עם הגיע השניים לטונגה. כשפלשטר הגיע לשם , הוא החליט , ששם הוא בעיקר ינוח וגם יכתוב את ספרי הזכרונות שלו . הוא אכן כתב ספר אחד, המתאר את חוויותיו בווייטנאם במהלך שירותו
הצבאי בחיל הים האמריקאי . אבל כאיש עסקים מנוסה ( אם לא לומר ממולח ) , עד מהירה הוא חזר לפעילות מליאה והקים לעצמו שתי חברות מקומיות : האחת בשם Fletcher International עם זיכיון להפצת בירה בדווייזר של Anheuser-Busch והשניה בשם Airport Services , לאספקת שירותי קייטרינג למטוסים בנמל התעופה הבינלאומי של עיר הבירה. מאוחר יותר נאלץ פלטשר לחזור ארה"ב , מנת לקבל טיפולים רפואיים עקב זיהומים שניגרמו לו עוד במהלך שירותו הצבאי בוייטנאם. מאז נישאר בארצות הברית. כיום הוא מתגורר בחווה באריזונה וטוען שהעסקים שהיו לו בטונגה הסבו לו רק הפסדים.

כשפלטשר התיישב בטונגה, החליט ד"ר מאט נילסון ,שבאותה בתקופה התאלמן, להתיישב אף הוא במקום , גם הוא מתוך כוונה שלא לעסוק בשום דבר, לפחות בפרק הזמן הראשון להגיעו שם . אבל כך לא היה מהלך העניינים בסופו של דבר. השותף של פלטשר בעסקיו המקומיים היה תושב קומי בשם קלפי טופו, שהיה מיודד עם הנסיכה סאלוטה פילולוו טואיטה. שלושתם היו שותפים בחברת הקייטרינג לשירותי התעופה. מאוחר יותר סיפרה הנסיכה, שהיה זה פרוייקט ניסיוני, שהיה אמור ללמד אותם לעשות עסקים. הנסיכה גם סיפרה, שד"ר מאט נילסון הכניס אותה למעגל אנשי העסקים . הוא ספר לה, שהוא רוצה לעניין את ממשלת טונגה בנוגע לרכישת מיקטעי חלל ( orbital slots ) .הנסיכה השתכנעה להצטרף כשותפה למיזם, שמדובר בפרוייקט משמעותי בעל פוטנציאל ריווחי גדול והחליטה ליידע את אביה , המלך טאופא-אהו טופו הרביעי על מנת לבקש את בירכתו . ואכן, בנובמבר 1987 פגש המלך את נילסון והם שוחחו ביניהם בנושאים שונים . בין שאר נילסון זוכר , שהמלך ציין במיוחד את בעיות התיקשורת הקשות שהיו אז באיזור הדרומי של האוקיינוס השקט ואת היוקר השירותים האלה. המלך התעניין כיצד ניתן לשפר את המצב. בתגובה הציע נילסון , שטונגה תרשום על שמה מיקטעי חלל באירגון התיקשורת הבינלאומי ITU ( International Telecommunications Union ) , תירכוש ותארגן שיגור של לוויני תיקשורת ותפעיל שירותי תקישורת לוויניים . כל זאת, בשיתוף פעולה עם מדינות נוספות באיזור. באפריל 1978 הסמיכה ממשלת טונגה את נילסון להקים חברה מקומית שתיפעל כסוכנת בילעדית מטעמה. הוקמה חברת Friendly Islands Satellite Communications Inc ועסקיה מנוהלים עד היום תחת הכותרת Tongasat .

עם הקמת החברה הוענקו לנסיכה פילולוו 40% מהמניות ב Tongasat . יתרת המניות חולקה באופן שווה בין נילסון, פלטשר וטופו. זמן קצר לפני מותו העביר טופו את מניותיו בחברה לנסיכה, והיא המחזיקה כיום ב- 60% מהמניות . זאת היתה אמורה להיות עיסקה טובה עבור נסיכות טונגה :
אמנם היא היתה אמורה להשקיע בחברה מצד אחד, אבל גם לגרוף 50% מהרווחים העתידיים של החברה. כל כספי ההשקעה הראשונית הגיעו מנילסון , שהשקיע בחברה הון ראשוני בסך מיליון דולר.

לא ברור בדיוק מהיכן השיג נילסון סכום כזה אך יש לכך לפחות אפשרות אחת סבירה (ולגטימית ) כפי שיתברר בהמשך . כל חייו הוא היה פקיד בחברות תיקשורת שונות דוגמת General Dynamics , Comsat ו Intelsat. הוא פרש לראשונה 1979 כאשר עזב את חברת Intelsat וייסד את Nilson
Research Corporation , שהיתה חברה ייעוץ בתחום התיקשורת. אחר כך הוא הקים חברה נוספת בשם . Advanced BusinessCommunications Inc , אשר הצליחה לקבל מה FCC רישיון ( על תנאי) לשיגור לווינים , בשיתוף פעולה עם חברת Hughes Aircraft Company , מגדולות יצרניות לווינים וכלי טיס אחרים בכל הזמנים. לדיברי נילסון , השותפות פורקה בשנת 1985 בגלל משבר עולמי בתחום יצור ושיגור לווינים.

את הכסף הגדול עשה נילסון , כאשר השתתף בהגרלה ש שערכה ה FCC לחלוקת תדרים לחברות לתיקשורת סלולרית. הוא ניסה את מזלו, הגיש 100 בקשות וזכה באחת . על פי הסברה, רק ממכירת זכיון זה הוא הרויח לפחות שני מיליון דולר.

נילסון ידע , שלגודל הפיזי של נסיכות טונגה לא היתה כל משמעות כאשר הוא הגיש עבורה (באמצעות Tongasat ) את הבקשה הרישמית להקצאת מיקטעי חלל. בזכות ידע מוקדם בהתנהלות העניינים בכל הנוגע לרישום מיקטעי חלל , הוא הצליח לחבר בין כל המרכיבים הנחוצים, על מנ לממש את התוכניות ולזכות במיקטעים הרצויים בצורה הטובה ביותר.

באותה תקופה היתה חברת Intelsat האירגון הלוויני הבולט בעולם, שנטה להשתלט על מיקטעי חלל רבים וחשובים בצורה מתוחכמת , הודות לידע והניסיון בתחום זה שצברו עובדיו. אבל נילסון היה כזכור מיומן לא פחות מהם והוא המם את הפקידות של Intelsat כשביום אחד הוא הגיש 16 בקשות ל 16- מיקטעי חלל שונים בשם חברת Tongasat . הבקשה העמידה על "הרגליים האחוריות" את אנשי Intelsat שטענו , ש Tongasat מנסה לעשות ספקולציות ורווחים מהירים מהחכרת מיקטעי חלל תוך ניצול זכותה החוקית לקבל מיקטעים כאלה ברגע שאלה ייעשו מבוקשים בעולם . לדבריהם, מעשה כזה היה הפרה של "הסכם ג'נטלמני ", על פיו מדינות וחברות לווינים מבקשות מיקטעי חלל רק אם הן באמת זקוקות להם ועומדות לנצל אותם בעתיד הקרוב .

לא משנה איך קוראים לזה , הויכוח הלך ונעשה מלוכלך : שש מדינות, ביניהן ארצות הברית , הגישו מחאה לארגון התיקשורת הבינלאומי ITU) ). הן טענו , שנסיכות טונגה אינה זקוקה למעשה לכל כך הרבה מיקטעי חלל והיא עושה זאת תוך בניצול פירצה בתקנון האירגון.

כולם השמיצו את נילסון וכינו אותו בשמות גנאי אבל זה לא ממש עזר להם ( אחר כך כולם התנהגו באותה דרך כמובן, אבל זה כבר היה מותר....) : לאחר ויכוחים ממושכים,במהלכם ויתרה הנסיכות על עשר מתוך שש עשרה הבקשות שהגישה , במרץ 1991 קבלה טונגה שישה מיקטעי חלל ושנה מאוחר יותר גם את המיקטע השביעי. מדובר במקטעי חלל יוקרתיים ביותר : מרביתם נימצאים בעמדה אסטרטגית, מכיוון שהם מסוגלים לקשר בצורה אופטימלית בין החוף המערבי של ארה"ב ליבשת אסיה , אחד ממעברי התיקשורת הריווחיים ביותר בתיקשורת הלווינית העולמית, עם כיסוי אוכלוסיה של 3.5 מיליארד נפש. המיקטעים בהם זכתה Tongasat הם בין 70 ל 170 מעלות מיזרח. ארבע מעמדות אלה ( בין 130 ל 142 מעלות מיזרח) יוקרתיות במיוחד בזכות אפשרויות תיקשורת משובחות בין איי הוואי ומדינות האוקינוס השקט.

כאמור , מאז הקמתה ועד 1991 ניסתה חברת Tongasat לכונן קשרים עיסקיים עם מדינות שונות , על מנת ליצור חברה משותפת לפיתוח, שיגור ואחזקה של רשת לווינים בעמדות שהוקצו לה בחלל .
אבל ההתערבות של Intelsat בבקשות המיקטעים ביוני 0991, גרמה לנסיגה והסתלקות של שותפים פוטנציאליים מהפרוייקט . בסופו של דבר, נותרו רק חברות, שהיו מעוניינות להשתמש בעיקר במיקטעי החלל של טונגה עם לווינים של עצמן ולא חברות ( כפי Tongasat-ש רצתה מההתחלה ) שהיו מעוניינות להכנס לעסק של בניה שיגור ומכירה של שירותי לווין עצמם.

באוקטובר 1991 חתמה Tongasat על הסכם עם חברת Unicom Satellite Corporation שהעניק לזו האחרונה זיכיון שימוש בשנים ממיקטעי החלל שברשותה . ההסכם הביא לפרץ מחאות מצד חברות ומדינות , מאחר ו Unicom Satellite Corporation קיבלה היתר פעולה מטעם Tongasat , בעוד Tongasat משמשת כסוכן מטעם נסיכות טונגה. כל זאת כש Unicom היא בכלל חברה אמריקאית, הרשומה ופועלת בארה"ב. אבל השימחה , כך התברר , היתה מוקדמת מדי. בסופו של דבר , Unicom
לא הצליחה לגייס את ההון הנידרש וניסגרה. עד שזה נודע , הצליח נילסון לחתום על הסכם עם אמריקאית אחרת בשם Rimsat , שאכן שגרה בסופו של דבר מיספר לווינים לעמדות של Tongasat .

זמן קצר לאחר מכן נחתם גם הסכם נוסף עם APT Satellite Company , שהיא חברה סיניתלתקשורת , הפועלת מהונג קונג.

בתחילת 1994 פוטר נילסון במפתיע מהנהלת Tongasat. הוא פטר את העניין בכך, שניתגלו חילוקי דיעות בינו לבין יתר חברי ההנהלה. אך לדברי אנשי החברה, מדובר בעניינים הרבה יותר רציניים : בדיקת ספרי החשבונות של חברה העלתה חשדות שונים בקשר לאי סדרים בכל הנוגע לניהול של כספי חברה . במקביל הגיש נילסון תביעה נגד החברה עצמה.

התברר שנילסון היה שותף ובעל מניות בחברת Rimsat, מה שעורר כעס רב בהנהלת Tongasa. חברת Rimsat כחברת מיקלט מס ב- Nevis ( מדינה ננסית באוקיינוס השקט ) והיא היתה אמורה להשתמש במיקטעי החלל של Tongasat באמצעות לווינים משלה . אבל על מנת לאייש את העמדות הללו בלויינים, נידרשה השקעה שני מיליאירד דולר ש- Rimsat לא הצליחה לגייס . בסופו של דבר נכנסה Rimsat להסכם עם Glavkosmos הסובייטית לבניית שישה לווינים תמורת 150 מיליון דולר. אבל לאחר התמוטטות ברית המועצות התמוטטה גם העיסקה, לאחר שהתברר שמאחורי החברה לא עמדו אחרים אלא סוכני KGB ולא חברה רצינית. מאוחר יותר, עם התבהרות המצב ברוסיה , נחתם הסכם עם חברה בשם NPO Applied Mechanics ( ניקראת גם NPO PM ) אבל גם מהסכם לא יצא דבר אל הפועל. בסופו של דבר שוגרו לחלל שני לוויני תיקשורת שנשאו את השם Rimsat . Rimsat1 שוגר ב 19/11/93 הוצב ב- 130 מעלות מיזרח (שמו שונה יותר מאוחר ל 29 Gorizont 29 ואחר כך החליף אותו Gorizont 41 ). Rimsat2 שוגר ב 20/5/94 הוצב ב 130 מעלות מיזרח ושמו שונה יותר
מאוחר ל Gorizont 30 ואחר כך החליף אותו Gorizont 42).

חברת Rimsat אינה משגרת יותר לווינים בשמה. רוסיה חוכרת חלק ממקטעי החלל של טונגה ומציבה בהם לווינים משלה.

בשנת 2001 עוררה הנסיכה זעם רב בפרלמנט של טונגה, לאחר שהתברר, שההכנסות מאחזקותיה (כאמור : 60% מהמניות ב TongaSa) הכניסו לה 25 מיליון דולר . הנסיכה מצידה טענה, שהיא פועלת רק במיסגרת החוק .

חברת TongaSat ממשיכה להתקיים , לפחות זה הרושם המיתקבל מביקור באתר האינטרנט שלה לא ברור מה היא עושה כיום בפועל , אבל ייתכן מאוד שהחברה מתקיימת מהחכרה של מקטעי החלל שברשותה לחברות אחרות. היום אפשר לעשות מזה כסף טוב מבלי לעשות למעשה שום דבר..
בשנת 2001 רכשה TongaSat לווין משומש בשם Comstar 1D מחברת SSC Parallax . במקור היה הלווין בבעלות LMGT . Tongasat שינתה את שם הלווין ל Esiafi-1 והוא ניצב ב 70 מעלות מיזרח. תוחלת החיים של הלווין היא עד ינואר 2005 . לא ידוע בדיוק הוא עושה שם . בעמדה זו והאם הוא בכלל מתפקד . ( הלווין שוגר ב 21.02.1981 בשם Comstar 1D. הוא יוצר על ידי Boeing Satellite Systems כלווין האחרון בסידרה חדשנית של לוויני תיקשורת, שביצורם הוחל במחצית השניה של שנות השבעים . בעמדתו המקורית שימש הלויין בעיקר לשירותי טלפוניה ברחבי ארה"ב. היו לו 12 משיבים כפולים ב C band . מדובר בלווין קטן מידות בגובה 6.34 מטרים , היקף 2.38 מטרים ואנרגיה מירבית של 760 ואט. הלווין שקל בעת שיגורו 1516 ק"ג ).

בחודש ספטמבר 2008 הודיע ראש ממשלת טונגה, שתם הסכסוך הכספי בין הממשלה לחברה לאחר שהאחרונה החזירה את חובותיה ( בסכום שלא פורסם) למדינה.
 
למידע נוסף

אתר החברה

© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners