נא להמתין להופעת התפריט



 
עולם השידור הערבי
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

ערוצי המזרח התיכון : מצרים

שידורי הטלוויזיה במצרים נחנכו בשנת 1960 . והיא נחשבת כאחד משירותי הטלוויזיה הגדולים ביותר באפריקה ובאסיה זה שנים רבות. הודות למימון נדיב של הממשלה וקיומו של שירות רדיו נרחב שהיה קיים במצרים כבר לפני הקמת הטלוויזיה, לא היה צורך בהבאת כוח אדם מקצועי מחוץ לארץ על מנת להקים ולתפעל את השירות, כפי שקרה במדינות ערביות אחרות בהן לא היתה כלל תשתית שידורים באותן שנים. למרות זאת, הטלוויזיה המצרית נתקלה בשנותיה הראשונות בבעיות אחרות בתחומי החברה והתרבות.

שנים ראשונות
בעקבות מהפיכת הקצינים של 1952, עוד בשלהי שנות החמישים, הבין נשיא מצרים גמאל עבדול נאסר ,עד כמה גדולה הפשעתה של הטלוויזיה על ההמונים ובמיוחד כשהיא בשליטת הממשלה. מלחמת סואץ בשנת 1956 גרמה לעיכוב של מספר שנים ורק בשנת 1959 הוקמה הטלוויזיה המצרית. ממשלת מצרים חתמה הסכם להקמת תחנת טלויזיה ומפעל ליצור מקלטים עם חברת RCA האמריקאית. מיד אחר כך הוחל בהקמת מרכז השידור וב 21 ביולי 1960 שודרה התוכנית הראשונה ( בשיטת PAL ).
מרגע השקת ו שידורי הטלויזיה הראשונים, הכל בטלוויזיה המצרית נעשה "בגדול". מיד עם פתיחת השידורים הושקו שלושה ערוצים ( דבר לא מקובל כלל באותה תקופה, במיוחד במדינה בה לא היו קודם כלל ערוצי טלוויזיה) . הממשלה סיבסדה את הפעילות באופן מוחלט ורק בשנת 1969 הונהגה אגרת טלוויזיה. מאוחר יותר שולבה גבית האגרה בחשבונות החשמל ( נהוג גם ביוון).
הטלוויזיה המצרית םעלה בשנותיה הראשונות תחת פיקוח צמוד של "משרד התרבות וההנחיה הלאומית" שהיה בעל כוח והשפעה רבה בתקופת שלטונו של נאצר. המשרד השתמש בשירותי הרדיו והטלוויזיה של מצרים גם לצורך שידורי תעמולה בקנה מידה נרחב.
בית השידור המצרי המרכזי בקהיר

אחרי מלחמת ששת הימים
תבוסתה של מצרים במלחמת ששת הימים ( 1967) גרמה להלם תרבותי ודכדוך עמוק בחברה המצרית. בעקבות המלחמה, צוצמצם באופן דרסטי מספר התוכניות מיובאות ששודרו בערוצים המצריים. הערוץ השלישי נסגר לחלוטין וכל התוכניות המיובאות מארה"ב ובריטניה נאסרו לשידור , לאחר החמרה ביחסים הדיפלומטיים בין המדינות. במקומן, חלה עליה תלולה בכמות התוכניות בעלות אופי לאומני, רבות מהן עסקו בהילול הצבא המצרי ( או יותר נכון, מה שנותר ממנו באותה תקופה...) . כן הוצפה הטלוויזיה בתוכניות חינוכיות ותוכניות דת. עם התחממות היחסים עם ברית המועצות, שהפכה לספקית הנשק העיקרית של מצרים באותן שנים, החלה הטלוויזיה המצרית להקרין תוכניות רבות מתוצרת ברית המועצות וגרורותיה באותה תקופה במזרח אירופה. מברית התוכניות סופקו לטלוויזיה המצרית ללא תשלום או במחירים נמוכים במיוחד.
בין השנים 1967 ו 1974 חלה ירידה תלולה באיכות הטכנית של השידורים והתוכניות , עקב מחסור בתקציבים לרכישת ציוד חדש. גם לאחר מות נאצר ועלית סאדאת לשלטון לא הביאו באותה תקופה לשינויים בטלויזיה המצרית.

הקמת ERTU
ב 13 באוגוסט 1970 בוצע ארגון מחדש של הרדיו והטלוויזיה של מצרים: הוקם גוף מרכזי אחד בשם "איחוד הרדיו והטלוויזיה המצרי" - ERTU - Egyptian Radio and Television Union וזה כולל בתוכו ארבע חטיבות : רדיו, טלוויזיה, הנדסה וכספים. מבנה זה שריר וקיים עד עצם היום הזה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 החל שינוי איטי במדיניות הממשל המצרי . מצרים החלה לשנות את מדיניותה הסוציאליסטית ופנתה בכיוון של יוזמה חופשית ופתיחות כלפי המערב. כתוצאה מכך, חלה גם עליה משמעותית בכמות התוכניות המיובאות ממדינות אירופה ומארה"ב.

שידורים בצבעים
בתחילת שנות השבעים החליטה הטלוויזיה המצרית לעבור לשידורים בצבעים. ממשלת צרפת הצליחה לשכנע את ראשי הטלוויזיה לאמץ את התקן הצרפתי ( שיטת SECAM ) ועוד לפני מלחמת יום הכיפורים הותקן אולפן ראשון בצבעים . מחיר מקלטי הצבע באותה תקופה היה גבוה מאוד והיה ברור, שמרבית האוכלוסיה לא תוכל כלל להרשות לעצמה לרכוש מקלט כזה בעתיד הקרוב . למרות זאת, הוחלט להמשיך בתוכנית המעבר, במיוחד נוכח מצבו הרעוע של צידו השידור המתיישן והולך בשחור לבן . מיד לאחר המלחמה , הוחלט להתחיל במעבר אינטנסיבי לשידורים בצבעים ולהפטר מציוד השידור המיושן בשחור לבן שהותקן עוד בשנות השישים על ידי RCA. כל ציוד ישן שיצא מכלל פעולה הוחלף בהדרגה בציוד חדש בצבעים . חלק מהציוד המשומש שעוד פעל , נמכר למדינות שונות באפריקה שהחלו באותה תקופה בשידורי טלוויזיה ראשונים. בשנת 1992, החליטה הטלוויזיה המצרית לנטוש את השיטה הצרפתית ועברה לשיטת PAL הנפוצה באירופה ובמרבית מדינות המזרח התיכון .

תוצאות הסכם השלום עם ישראל
הסכמי השלום עם שיראל שנחתמו בשנת 1978 גרמו למשבר עמוק בתעשיית הטלוויזיה של מצרים. מדינות רבות ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עימה או צמצמו את רמת הנציגויות . על מנת להדגיש את אי הסכמתן להסכם עם ישראל, הופסק במדינות ערביות רבות שידור תוכניות שהופקו במצרים . במרבית המדינות ביקשו להדגיש את ההבדל בין עמדת ממשלת מצרים הרשמית לבין "העם המצרי". מפיקים , יוצרים ושחקנים רבים עזבו באותה תקופה את מצרים על מנת להמשיך וליצור תוכניות שניתן יהיה להפיצן ברחבי העולם הערבי מבלי הגבלות .

ערוצים אזוריים
בשנת 1985 הוחלט על ביזור ערוצים ברחבי מצרים. הוקם מחדש הערוץ השלישי ,אשר משדר אך ורק ( באופן קרקעי) לאיזור קהיר. בשנת 1988 הוקם הערוץ הרביעי שמשדר רק לאזור תעלת סואץ. בהמשך הוקם ערוץ חמישי לאזור אלכסנדריה וערוץ שישי לאזור הדלתה המרכזית . בשנת 1994 הוקם ערוץ שביעי שמשדר לדרום מצרים .

שידורי לווין
בשנת 1990 השיקה מצרים את ערוץ הטלוויזיה הלוויני הראשון בעולם הערבי וכמה שנים מאוחר יותר, גם ערוץ בשפות זרות בשם Nile TV .

באותה תקופה הוחל בתוכניות להקמת מערך הפצה לוויני של ערוצי הטלוויזיה המצריים לרחבי המדינה, מאחר והקמת מערך מלא של משדרים קרקעיים היה יקר מדי.
בשנת 1995 חתם נשיא מצרים מובארק על הזמנת הלווין המצרי הראשון Nilesat שיכסה לא רק את מצרים אלא את כל העולם הערבי.

עיר התקשורת - Media Production City
בשנת 1992 החלה הקמת Media Production City בעיר "השישה באוקטובר" סמוך לקהיר. הפרוייקט משתרע על שטח של 35 דונם . מדובר בתשלובת תקשורת ,בידור ותעשיה . בתחום הפקת טלוויזיה וקולנוע יש במקום 14 אולפנים בגדלים שונים, אולם הופעות הכולל 2500 מושבים המיועד לצילום הופעות פומביות גדולות, סדנאות גדולות ליצור תפאורה, מעבדות פיתוח ועיבוד דיגיטלי ומרכז אירוח .

הטלוויזיה המצרית : אתר אתר
אתר חברת Nilesat
 



© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners