נא להמתין להופעת התפריט

3 בינואר 1954 : חנוכת שידורי טלוויזיה סדירים באיטליה
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

איטליה

הניסיונות הראשונים של שידורי טלוויזיה באיטליה נעשו בשנת 1933 ,אבל אז לא בוצעו שידורים ציבוריים אלא רק שידורי ניסיון במעגל סגור. בשנת 1937 הותקן ציוד שידור וקליטה של חברת Fernseh A.G הגרמנית. המערכת הראשונית פעלה בחדות של 90 קווים לתמונה. הניסיונות שנעשו באמצעות ציוד זה היו מוצלחים מאוד ועד מהרה החל שימוש בשפופרות מסך קטודיות ( CRT ). מקלטים חדשניים מתוצרת Safar ששווקו אז, כבר הפיקו 375 קווים לתמונה ועם 25 מיסגרות ( frames ) לתמונה. השפופרת הקטודית הותקנה במאונך והצופים חזו בתמונה בתמונה שהוקרנה דרך מראה. בזכות בקרת הקול והתמונה למקלט superheterodyne יחיד , צומצם מיספר השפופרות 15-ל בלבד
.
השדורים הרשמיים נחנכו ב 22 ביולי 1939 ,שבועות ספורים לפני פרוץ מילחמת העולם השניה. באיזור רומא פעל משדר ב Monte Mario . שירות השידור ניקרא אז E.I.A.R. . חדות התמונה היתה 411 קוים . המשדר , שפעל בעוצמה של 2 קילוואט, איפשר קליטה של האותות ברדיוס כ 35 ק"מ מהעיר. משדרים נוספים, שתוכננו באותה עת לערים טורינו ומילנו ( שתוכנן להתקנה במיגדל Littoria שבמגדל Parco Nord ) לא הוקמו בסופו של דבר עם פרוץ מלחמת העולם השניה.
1939 : בתמונה- מנליו בוניני, טכנאי באולפן הטלוויזיה הראשון של EIAR ברומא.. התמונה שודרה מהמשדר במונטה מריו ונקלטה באתר אחר בעיר סמוך לקולוסיאום באמצעות מקלט מתוצרת Fernseh עם מראה מחזירה. השידור היה בתקן 441 קווים לתמונה
1940 : באולפני EIAR מצלמים תוכנית טלוויזיה עם שלוש מלצמות במקביל! . ברקע סמל הערוץ
1940 : צילומי חוץ במרכז הירידים שבמילנו
1939 : באולפני EIAR ב Via Asiago שברומא מצלמים אל הזמרת לידיה פסקואליני בעת ביצוע שיר עם תזמורת הרדיו והטלוויזיה האיטלקית
שידורי טלוויזיה סדירים ראשונים עם 441 קוים לתמונה החלו באיטליה על ידי EIAR בשנת 1939 ונמשכו כשנה
ה שידורים מתחדשים אחרי המלחמה : זו שקופית המסך הראשונה של RAI ששודרה מטורינו בשנת 1949

תשע שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה נולדה הטלוויזיה האיטלקית החדשה ב 3 בינואר 1954 וזאת , באיחור של כשנה בהשוואה למרבית מדינות מערב אירופה. בשנת 1954 כ 40% מכוח העבודה האיטלקי היה מועסק בחקלאות, 32% בתעשיה והשאר בשירותים. ההכנסה לנפש באותן שנים היתה דומה שהיתה בשנת 1938 , כשנה לפני פרוץ מילחמת העולם השניה. באותה השנה 1954) ) רק 20% מהאוכלוסיה באיטליה ידעה לדבר איטלקית תיקנית ו- 13% לא ידעו קרוא וכתוב . שידורי הטלוויזיה הראשונים ניקלטו רק במחוזות הבאים : לומברדיה (מילנו ), פיימונטה ( טורינו ), לאציו (רומא ), ליגוריה ( ג'נובה ) ,אומבריה וטוסקנה (פירנצה ). בסוף 1954 הגיעו שידורים לכ 48% מכלל מהאוכלוסיה ובשנת 1961 כבר הגיעו השידורים לכ 97% כלל מהאוכלוסיה. מספר המנויים גדל בהתמדה : מ 24.000 בשנת 1954 ל 6 מיליון ב 1965 .


פתיח מהדורת החדשות הראשונה של RAI ב 1954


יש לזכור, שבאותן שנים הטלוויזיה באירופה היא ציבורית או ממלכתית המיועדת לא רק לבדר אלא גם לחנך. להבדיל מארה"ב , באותה תקופה לא היו בכלל באירופה ערוצי טלוויזיה מיסחריים .

בתחילה, השידורים בערוץ היחיד נימשכים ארבע שעות מדי ערב וללא פירסומות. בסוף השבוע השדורים החלו כבר בשעות הצהריים המוקדמות . ב 3 בפברואר 1957 החלו שדורי פרסומת , שהוגשו תחילה כתוכנית מיוחדת, שהוקרנה לאחר מהדורת החדשות המרכזית של שמונה בערב וניקראה Carosello .ב RAI חששו מתגובות הקהל שלא רצה לצפות בשידורי פרסומות ולכן, כל פרסומת כללה תכנים שלא היו קשורים בהרכח למוצר על מנת לעדן את העובדה שמדובר בפרסומת מסחרית לכל דבר . מדי ערב כ 4 פרסומות, כשכל אחת ארכה קרוב ל 4 דקות. משפחות רבות נהגו להתכנס מול מדי מקלט הטלויזיה לצפות בתוכנית הבידור היומית החדשה, כשסיום התוכנית היה גם האות לילדים ללכת לישון .

בשנת 1961 הוקם הערוץ השני והשידורים היומיים התארכו ל 11 שעות ביממה. חלו שנויים משמעותיים גם בצד הטכני : וגדל מספר התוכניות שהוקלטו מראש. הערוץ הראשון שם דגש על תיאטרון ואילו הערוץ שני על קולנוע. שדורי הערוץ השני החלו והסתיימו תמיד באחור של חצי שעה לעומת הערוץ הראשון. בשנת 1962 נוצר הקשר הטלוויזיוני הלוויני הראשון עם ארה"ב. באותה תקופה
הוחל גם בהפקות משותפות (קו-פרודוקציות ) עם ערוצי טלוויזיה זרים . באמצע שנות הששים הגיע מספר שעות השדור ל 12 ביממה ובשנת 1968 מספר המנויים (משלמי האגרה ) כבר הגיע ל 8.2 מיליון.

ב 6 באפריל 1972 קוראת יוזמה פרטית בצפון איטליה תיגר על המונופול הארצי של RAI : בעיירה הצפונית Biella נפתחת תחנת טלוויזיה ראשונה בכבלים בשם TeleBiella. ב RAI מתפוצצים ומנסים בכל כוחם למנוע את התפשטות התופעה. זה לא ממש עוזר להם .

ב יוני 1975 התרחש מהפך היסטורי בתחום השדורים באיטליה : המונופול של RAI הגיע לקיצו והפיקוח על RAI עבר מהממשלה לפרלמנט . כמעט מיד החלו לפעול תחנות רדיו פרטיות ומעט מאוחר יותר גם תחנות טלוויזיה פרטיות . התחנות הפרטיות הורשו לפעול רק במתכונת של כיסוי מקומי-איזורי וחל איסור על כיסוי כלל ארצי פרט לערוצי הטלוויזיה של שוויץ באיטלקית, TVCapodistria ( הערוץ איטלקי יוגוסלבי, סלובניה כיום ) ו TMC Telemontecarlo .
הערוץ הפרטי הראשון שמתחיל לשדר (1975) בצפון איטליה הוא TAM - TeleAltoMilanese מעיירה קטנה בשם בוסטו ארסיזיו שליד מילנו. הערוץ, המהווה אלטרנטיבה שונה לחלוטין מזו שהציבור רגיל לה מהערוצים הממלכתיים זוכה להצלחה מיידית. זמן קצר לאחר תחילת השידורין הערוץ גם עובר לשדר בצבעים ומקדים בכך את RAI. הציבור ההמום מתקין אנטנות חדשות בהיסטריה ועובר לצפות בערוצים הפרטיים במהירות. המונופול של RAI הולך להסדק במהירות חסרת תקדים ושום דבר כבר לא יעצור את המהפיכה
מיד אחריו צצות כפטריות אחרי הגשם עשרות ואחר כך גם מאות תחנות טלוויזיה מקומיות ואזוריות בכל רחבי איטליה. שנתיים מאוחר יותר ( 1977) מתחיל לשדר מאותה עיירה ערוץ מסחרי נוסף בשם Antenna 3 Lombardia שרושם שיא באחזוי צפיה ועובר בתוך זמן קצר את RAI . ב RAI עדיין לא מבינים שעידן המונופול נגמר בלי שוב ושאחוזי הצפיה ימשיכו לרדת במשך העשור הבא .

בשנות השבעים הקים יזם בניה בשם סילביו ברלוסקוני שכונת יוקרה בשם Milano2 אותה התכוון לשווק לבעלי אמצעים. שני יזמים , ג'יאקומו פרופצי ואלצאו מורטי, הקימו בשנת 1974 ערוץ טלוויזיה בכבלים עבור תושבי הרובע שנקרא Telemilanocavo. זמן קצר לאחר השקת הערוץ פסק בית המשפט לענייני חוקה של איטליה שלמדינה אין מונופול על שידורי רדיו וטלוויזיה וכי כל אחד יכול להפעיל תחנת רדיו או טלוויזיה בתחומי איטליה.

הפסיקה הותירה את הערוץ בכבלים מאחור, כשבכל רחבי איטליה נפתחו תוך זמן קצר ערוצים חדשים מקומיים ואזוריים. בעקבות משבר כספי נמכר הערוץ בכבלים תמורת לירה איטלקית סימלית לחברת האחזקות של סילביו ברלוסקוני אשר החליט לארגן אותו מחדש בסיוע מייק בונג'ורנו, מבכירי מגישי תוכניות הבידור ב RAI והשיק אותו בשם Tele Milano 2.

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מאוחר יותר שונה שם הערוץ ל Teleradio Milano 2 שכללה גם תחנת רדיו . יותר מאוחר שונה שם הערוץ ל Telemilano 58 ( ה 58 בא מתדר ה UHF בו השתמש הערוץ), נוהג שהיה נפוץ מאוד באיטליה באותה תקופה ונועד לסייע לצופים להתכוון לתחנה המבוקשת ) . במקביל בוצעו בערוץ השקעות ניכרות בציוד הפקה ורכש של תוכניות.
 

בינואר 1977 החלו ב RAI השידורים הרישמיים בצבעים ( ראו מאמר נפרד על מלחמות הצבע בטלוויזיה האיטלקית) . בשנת 1979 הוקם הערוץ השלישי של RAi שנקרא RAI 3 , אשר אמור לפעול במתכונת ערוץ טלוויזיה איזורי. בשנות השיבעים RAI הפך להיות אחת החברות הגדולות ביותר באירופה להפקת סרטי הקולנוע. עד לסוף שנות השבעים תהיה פריחה מרשימה במיספר תחנות הטלוויזיה המקומיות. מ 68 בשנת 1976 יגיע מיספר התחנות הללו ל 600 בשנת 1981, כשמרביתן משדרות 24 שעות ביממה. מיותר לציין שהפופולאריות של התחנות הללו הרקיעה שחקים תוך זמן קצר. לאיטלקים רבים נמאס מהשליטה הבלעדית של ערוצי RAI ובנוסף, ערוצים רבים הדגישו את האירועים המקומיים והאזוריים ושידרו מהדורות חדשות ותוכניות סקרו בהרחבה אירועים מקומיים. גם אם הרמה הטכנית והמקצועית של ערוצים רבים לא היתה קרובה לזו של RAI, מרביתם זכו לאחזוי צפיה גבוהים מאוד.
1978 : ברלוסקוני פותח ערוץ מקומי בפרבר יוקרה חדש בשם MILANO 2 שבנה סמוך למילנו באותה תקופה . שנתיים מאוחר יותר השם ישונה ל Canale 5 וברלוסוקני יתחיל לפתח אותו כרשת כלל ארצית שתשמש כאלטרנטיבה ל RAI

סילביו ברלוסקוני : שינה יותר מכל אחד אחר את תחום הטלוויזיה באיטליה.

בשנת 1980 מנסה ערוץ פרטי של בית ההוצאה לאור Rizzoli לתקוף את המונופול של RAI בתחום השידורים הכלל -ארציים . מעט מאוחר יותר מצליח ערוץ מקומי ממילנו בשם Canale 5 לשדר משחק כדורגל מה Mundialito בשידור חי כשמעט מאוחר יותר השידור מופץ מוקלט בעשרות תחנות פרטיות ברחבי איטליה. לערוץ Canale 5 כבר יש תחנות שונות באותו שם ברחבי איטליה והן מנסות לאתגר את הממשלה על ידי שידור מהדורת חדשות מאוחדת . הממשלה מחשיכה להם את המסך אבל מתירה להם לחזור לשידור , כולל החדשות , בתנאי שתהיינה מוקלטות מראש. גם איסור יבוטל מאוחר יותר ורשתות כלל ארציות נוספות תיכסנה לתמונה .

רשת Italia 1 הוקמה ב 3 ביוני 1982 על ידי בית ההוצאה לאור האיטלקי Rusconi שהליח לאגד שמונה עשר ערוצי טלוויזיה מקומיים ברחבי איטליה . הערוץ המוביל של הרשת היה Antenna Nord שהיה באותה תקופה אחד הערוצים הנצפים ביותר בצפון איטליה . ב 86 בספטמבר 1982 חתמה החברה על הסכם לשיתוף פעולה עם קבוצת ברלוסקונישהיה אז הבעלים של Canale 5 . חודשים ספורים מאוחר יותר החליטה קבוצת רוסקוני לצאת לחלוטין מעסקי הטלווזייה ומכרה את כל אחזקותיה לקבוצת ההשקעות Fininvest .

Retequattro היא הרשת השלישית של חברת Mediaset שבשליטת משפחת ברלוסקוני באמצעות חברת האחזקות שלה Fininvest ( שהיא חברה ציבורית).
הרשת החלה לשדר ב 4 ביוני 1980 בהיקף כלל ארצי לאחר שקבוצת ההוצאה לאור Mondadori יזמה התארגנות משותפת של עשרים ערוצים שפעלו באותה תקופה ברחבי איטליה. הערוץ המוביל של הרשת החדשה היה La Uomo TV שפעל ברומא . על מנת להשיק את הרשת מביא מונדודורי מ RAI מגיש פופולרי בשם אנזו טורטורה ורוכשת את סדרת היוקרה האמריקאית "רוחות מלחמה" . אבל בתוך חודשים ספורים שוקעת Retequattro למשבר כלכלי ומונדודורי נאלצת למכור את הרשת בשנת 1984 לסילביו ברלוסקוני שכבר מחזיק ב Canale 5 ו Italia 1.
מרגע הרכישה ועד היום סוערות הרוחות לגבי חוקיות השידורים של הרשת באויר . זאת, בעקבו פסיקה של בית המשפט לענייני חוקה שפסק, שבגלל עודף ריכוז של אמצעי שידור בידי גוף בודד אחד ( ברלוסקוני באמצעות חברותיו) .רק לקראת 2008 יבוא המצב על פתרונו לאחר שממשלת איטליה תאשר את חוק השידורים החדש הקובע, שעל ברלוסקוני להעביר את אחת מרשתותיו לשדיורים דיגיטליים קרקעיים בלבד( גם RAI תחויב להעביר את הרשת השלישית שלה לשידורים דיגטליים בלבדיים במקביל).

המשך בעמוד הבא


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners