נא להמתין להופעת התפריט
|
נא להמתין להופעת התפריט |
איטליה הניסיונות הראשונים של שידורי טלוויזיה באיטליה נעשו בשנת 1933 ,אבל אז לא בוצעו שידורים ציבוריים אלא רק שידורי ניסיון במעגל סגור. בשנת 1937 הותקן ציוד שידור וקליטה של חברת Fernseh A.G הגרמנית. המערכת הראשונית פעלה בחדות של 90 קווים לתמונה. הניסיונות שנעשו באמצעות ציוד זה היו מוצלחים מאוד ועד מהרה החל שימוש בשפופרות מסך קטודיות ( CRT ). מקלטים חדשניים מתוצרת Safar ששווקו אז, כבר הפיקו 375 קווים לתמונה ועם 25 מיסגרות ( frames ) לתמונה. השפופרת הקטודית הותקנה במאונך והצופים חזו בתמונה בתמונה שהוקרנה דרך מראה. בזכות בקרת הקול והתמונה למקלט superheterodyne יחיד , צומצם מיספר השפופרות 15-ל בלבד . השדורים הרשמיים נחנכו ב 22 ביולי 1939 ,שבועות ספורים לפני פרוץ מילחמת העולם השניה. באיזור רומא פעל משדר ב Monte Mario . שירות השידור ניקרא אז E.I.A.R. . חדות התמונה היתה 411 קוים . המשדר , שפעל בעוצמה של 2 קילוואט, איפשר קליטה של האותות ברדיוס כ 35 ק"מ מהעיר. משדרים נוספים, שתוכננו באותה עת לערים טורינו ומילנו ( שתוכנן להתקנה במיגדל Littoria שבמגדל Parco Nord ) לא הוקמו בסופו של דבר עם פרוץ מלחמת העולם השניה.
תשע שנים לאחר סיום מלחמת העולם השניה נולדה הטלוויזיה האיטלקית החדשה ב 3 בינואר 1954 וזאת , באיחור של כשנה בהשוואה למרבית מדינות מערב אירופה. בשנת 1954 כ 40% מכוח העבודה האיטלקי היה מועסק בחקלאות, 32% בתעשיה והשאר בשירותים. ההכנסה לנפש באותן שנים היתה דומה שהיתה בשנת 1938 , כשנה לפני פרוץ מילחמת העולם השניה. באותה השנה 1954) ) רק 20% מהאוכלוסיה באיטליה ידעה לדבר איטלקית תיקנית ו- 13% לא ידעו קרוא וכתוב . שידורי הטלוויזיה הראשונים ניקלטו רק במחוזות הבאים : לומברדיה (מילנו ), פיימונטה ( טורינו ), לאציו (רומא ), ליגוריה ( ג'נובה ) ,אומבריה וטוסקנה (פירנצה ). בסוף 1954 הגיעו שידורים לכ 48% מכלל מהאוכלוסיה ובשנת 1961 כבר הגיעו השידורים לכ 97% מכלל מהאוכלוסיה. מספר המנויים גדל בהתמדה : מ 24.000 בשנת 1954 ל 6 מיליון ב 1965 . | יש לזכור, שבאותן שנים הטלוויזיה באירופה היא ציבורית או ממלכתית המיועדת לא רק לבדר אלא גם לחנך. להבדיל מארה"ב , באותה תקופה לא היו בכלל
באירופה ערוצי טלוויזיה מיסחריים . בתחילה, השידורים בערוץ היחיד נימשכים ארבע שעות מדי ערב וללא פירסומות. בסוף השבוע השדורים החלו כבר בשעות הצהריים המוקדמות . ב 3 בפברואר 1957 החלו שדורי פרסומת , שהוגשו תחילה כתוכנית מיוחדת, שהוקרנה לאחר מהדורת החדשות המרכזית של שמונה בערב וניקראה Carosello .ב RAI חששו מתגובות הקהל שלא רצה לצפות בשידורי פרסומות ולכן, כל פרסומת כללה תכנים שלא היו קשורים בהרכח למוצר על מנת לעדן את העובדה שמדובר בפרסומת מסחרית לכל דבר . מדי ערב כ 4 פרסומות, כשכל אחת ארכה קרוב ל 4 דקות. משפחות רבות נהגו להתכנס מול מדי מקלט הטלויזיה לצפות בתוכנית הבידור היומית החדשה, כשסיום התוכנית היה גם האות לילדים ללכת לישון . בשנת 1961 הוקם הערוץ השני והשידורים היומיים התארכו ל 11 שעות ביממה. חלו שנויים משמעותיים גם בצד הטכני : וגדל מספר התוכניות שהוקלטו מראש. הערוץ הראשון שם דגש על תיאטרון ואילו הערוץ שני על קולנוע. שדורי הערוץ השני החלו והסתיימו תמיד באחור של חצי שעה לעומת הערוץ הראשון. בשנת 1962 נוצר הקשר הטלוויזיוני הלוויני הראשון עם ארה"ב. באותה תקופה הוחל גם בהפקות משותפות (קו-פרודוקציות ) עם ערוצי טלוויזיה זרים . באמצע שנות הששים הגיע מספר שעות השדור ל 12 ביממה ובשנת 1968 מספר המנויים (משלמי האגרה ) כבר הגיע ל 8.2 מיליון. ב 6 באפריל 1972 קוראת יוזמה פרטית בצפון איטליה תיגר על המונופול הארצי של RAI : בעיירה הצפונית Biella נפתחת תחנת טלוויזיה ראשונה בכבלים בשם TeleBiella. ב RAI מתפוצצים ומנסים בכל כוחם למנוע את התפשטות התופעה. זה לא ממש עוזר להם .
ב יוני 1975 התרחש מהפך היסטורי בתחום השדורים באיטליה : המונופול של RAI הגיע לקיצו והפיקוח על RAI עבר מהממשלה לפרלמנט . כמעט מיד החלו לפעול תחנות רדיו פרטיות ומעט מאוחר יותר גם תחנות טלוויזיה פרטיות . התחנות הפרטיות הורשו לפעול רק במתכונת של כיסוי מקומי-איזורי וחל איסור על כיסוי כלל ארצי פרט לערוצי הטלוויזיה של שוויץ באיטלקית, TVCapodistria ( הערוץ איטלקי יוגוסלבי, סלובניה כיום ) ו TMC Telemontecarlo . הערוץ הפרטי הראשון שמתחיל לשדר (1975) בצפון איטליה הוא TAM - TeleAltoMilanese מעיירה קטנה בשם בוסטו ארסיזיו שליד מילנו. הערוץ, המהווה אלטרנטיבה שונה לחלוטין מזו שהציבור רגיל לה מהערוצים הממלכתיים זוכה להצלחה מיידית . הערוץ גם משדר כמעט מיד בצבעים ומקדים בכך את RAI. מיד אחריו צצות כפטריות אחרי הגשם עשרות ואחר כך גם מאות תחנות טלוויזיה מקומיות ואזוריות בכל רחבי איטליה. שנתיים מאוחר יותר ( 1977) מתחיל לשדר מאותה עיירה ערוץ מסחרי נוסף בשם Antenna 3 Lombardia שרושם שיא באחזוי צפיה ועובר בתוך זמן קצר את RAI . ב RAI עדיין לא מבינים שעידן המונופול נגמר בלי שוב ושאחוזי הצפיה ימשיכו לרדת במשך העשור הבא . בשנות השבעים הקים יזם בניה בשם סילביו ברלוסקונ שכונת יוקרה בשם Milano 2 ומשווק אותה לבעלי ממון שני יזמים בשם ג'יאקומו פרופצי ואלצאו מורטי מקימים ומפעילים החל משנת 1974 החדשה תחנת טלוויזיה בכבלים עבור תושבי השכונה בשם Telemilanocavo. זמן קצר לאחר השקת הערוץ קובע בית המשפט לענייני חוקה של איטליה שלמדינה אין מונופול על שידורי רדיו וטלווזייה וכי כל אחד יכול להפעיל תחנת רדיו או טלוויזיה. הערוץ החדש בכבלים נותר לפתע מאחור כשמסביב פורחים ונפתחים ערוצים חדשים השכם לבקרים . בעקבות משבר כספי נמכרת תומרת לירה סימלית בודדת לחברה של סילביו ברלוסקוני. ברלוסקוני מארגן את הערוץ מחדש ומשיק אותו בשם Telemilano ומאוחר יותר משנה את שמו לTelemilano 58 המסמל את שם ערוץ ה UHF שמנצל הערוץ לצורך שידוריו ( הדבר היה נפוץ מאוד באיטליה באותה תקופה על מנת שהצופים יוכלו לכוון את המקלטים בקלות) . במקביל מבצע הערוץ השקעות ניכרות בציוד הפקה וברכש של תוכניות..
בינואר 1977 החלו ב RAI השידורים הרישמיים בצבעים ( ראו מאמר נפרד על מלחמות הצבע בטלוויזיה האיטלקית) . בשנת 1979 הוקם הערוץ השלישי של RAi , RAI 3 , האמור לפעול במתכונת ערוץ טלוויזיה איזורי. בשנות השיבעים RAI הפך להיות אחת החברות הגדולות ביותר באירופה להפקת סרטי הקולנוע. עד לסוף שנות השבעים תהיה פריחה מרשימה במיספר תחנות הטלוויזיה המקומיות. מ 68 בשנת 1976 יגיע מיספרן 600-ל ב 1891, כשרובן משדרות 24 שעות ביממה.
בשנת 1980 ערוץ פרטי של בית ההוצאה לאור Rizzoli מנסה לתקוף את המונופול של RAI בתחום השידורים הכלל -ארציים . מעט מאוחר יותר מצליח ערוץ מקומי ממילנו בשם Canale 5 לשדר משחק כדורגל מה Mundialito בשידור חי כשמעט מאוחר יותר השידור מופץ מוקלט בעשרות תחנות פרטיות ברחבי איטליה. ל 5 Canale 5 כבר יש תחנות שונות באותו שם ברחבי איטליה והן מנסות לאתגר את הממשלה על ידי שידור מהדורת חדשות מאוחדת . הממשלה מחשיכה להם את המסך אבל מתירה להם לחזור לשידור , כולל החדשות , בתנאי שתהיינה מוקלטות מראש. גם איסור יבוטל מאוחר יותר ורשתות כלל ארציות נוספות תיכסנה לתמונה . רשת Italia 1 הוקמה ב 3 ביוני 1982 על ידי בית ההוצאה לאור האיטלקי Rusconi שהליח לאגד שמונה עשר ערוצי טלוויזיה מקומיים ברחבי איטליה . הערוץ המוביל של הרשת היה Antenna Nord שהיה באותה תקופה אחד הערוצים הנצפים ביותר בצפון איטליה . ב 86 בספטמבר 1982 חתמה החברה על הסכם לשיתוף פעולה עם קבוצת ברלוסקונישהיה אז הבעלים של Canale 5 . חודשים ספורים מאוחר יותר החליטה קבוצת רוסקוני לצאת לחלוטין מעסקי הטלווזייה ומכרה את כל אחזקותיה לקבוצת ההשקעות Fininvest . Retequattro היא הרשת השלישית של חברת Mediaset שבשליטת משפחת ברלוסקוני באמצעות חברת האחזקות שלה Fininvest ( שהיא חברה ציבורית). הרשת החלה לשדר ב 4 ביוני 1980 בהיקף כלל ארצי לאחר שקבוצת ההוצאה לאור Mondadori יזמה התארגנות משותפת של עשרים ערוצים שפעלו באותה תקופה ברחבי איטליה. הערוץ המוביל של הרשת החדשה היה La Uomo TV שפעל ברומא . על מנת להשיק את הרשת מביא מונדודורי מ RAI מגיש פופולרי בשם אנזו טורטורה ורוכשת את סדרת היוקרה האמריקאית "רוחות מלחמה" . אבל בתוך חודשים ספורים שוקעת Retequattro למשבר כלכלי ומונדודורי נאלצת למכור את הרשת בשנת 1984 לסילביו ברלוסקוני שכבר מחזיק ב Canale 5 ו Italia 1. מרגע הרכישה ועד היום סוערות הרוחות לגבי חוקיות השידורים של הרשת באויר . זאת, בעקבו פסיקה של בית המשפט לענייני חוקה שפסק, שבגלל עודף ריכוז של אמצעי שידור בידי גוף בודד אחד ( ברלוסקוני באמצעות חברותיו) .רק לקראת 2008 יבוא המצב על פתרונו לאחר שממשלת איטליה תאשר את חוק השידורים החדש הקובע, שעל ברלוסקוני להעביר את אחת מרשתותיו לשדיורים דיגיטליים קרקעיים בלבד( גם RAI תחויב להעביר את הרשת השלישית שלה לשידורים דיגטליים בלבדיים במקביל). המשך בעמוד הבא | |
© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners |
