נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

צרפת

התקשורת המשודרת התפתחה בצרפת מאוחר, יחסית לשאר מדינות מערב אירופה. היא גם היתה נתונה , הרבה יותר מכל מדינה באירופה מערבית, ללחצים בלתי פוסקים מצד המערכת הפוליטית במדינה.אחת הסיבות העיקריות לאיחור הניכר נובעת מחוסר הבטחון שהפגין הציבור הצרפתי כלפי אמצעי התקשורת החדשים. תחת השלטון המרכזי, ששלט במשך שנים רבות בצרפת, הטלוויזיה היתה
נתונה בפיקוח הדוק ומתמיד ונתונה לטלטלות אחרי כל מהפך ומשבר פוליטי. למרות זאת, התוכניות בתחומי החינוך והמידע הגיעו לרמה גבוהה מאוד עוד לפני שהוחל ב דה-רגולציה של הטלוויזיה בשנות השמונים של המאה העשרים בעוד תוכניות עממיות פיגרו ברמתן, נוכח היבוא מארה"ב ובעיקר בגלל שהציבור התייחס לטלוויזיה כאל אמצעי שידור נחות ולא ממש תרבותי. הצרפתים לא ראו בטלוויזיה
נכס תרבותי של ממש , לעומת הקולנוע ועל כן תרומתה של צרפת לתעשיית הטלוויזה העולמית באותן שנים היתה זעומה הן מבחינת היצור הכללי של תוכניות והן מבחינת כוח האדם האיכותי שעבד בתחום.

כשז'ורז' מאנדל, מנהל ה PTT- -הדואר, הטלפון והטלגרף הצרפתי ערך ביקור נימוסין אצת מנהל ה BBC בשנת 1934 קלט את תשומת ליבו ריהוט מגושם עם חלון זכוכית שעוצב כעדשה שעמד בחדרו. זה היה מקלט טלוויזיה שפעל בשיטת ביירד. כשהופעל המכשיר ונקלט בו שידור של ה Epsom Derby ולמרות האיכות הירודה של השידור ניתן היה להבחין בסוסים וברוכביהם היה מנהל הדואר הצרפתי משוכנע כי הוא מביט בהמצאה עתידית שצריכה לעבור פתוח מהיר ולהיות מיושמת גם מעבר לתעלה בצרפת .

ב 14 באפריל 1931 הדגים רנה ברתולומיי את שידור הטלוויזיה הראשון בצרפת במערכת סריקה בת 30 שורות . ההדגמה בוצעה על גבי מסך בגודל 40X30c ס"מ באמפיתיאטרון של אוניברסיטת החשמל של מלקוף (Malakoff) ובמסגרתו שודר סרט קצר בשם L'Espagnole àl'Eventail. שידור זה נקלט בטווח של 2 ק"מ.
סוזן ברידו, מזכירתו של ברתולומיי יושבת לפני מצלמת טלוויזיה, 1931

עם שובו לפריז נפגש מנדל עם ברתולומיי והוסכם ביניהם על הקמת אולפן טלוויזיה ברחוב rue de Grenelle מספר 103 בפריז , לא הרחק ממגדל אייפל . באותה עת המשיך הנרי דה פראנס בניסיונותיו בתחום הטלוויזיה ב 670 קוים ואחר כך ב 120 קוים באמצעות משדר הרדיו של עיר לה-האבר.
שידורי הטלוויזיה נערכו בגלים בינוניים ובוצעו בתדרם בהם שידרו תחנות הרדיו הרגילות בשעות בהן לא התקיימו שידורי רדיו. המאזינים לשידורי הרדיו בעת שידורי הניסיון שמעו את קולה של הקריינית סוזן ברידו שהודיעה : כאן שידורי הטלוויזיה ( ראו תמונתה ניצבת ליד המיקרופון באולפן הטלוויזיה של ברתולומיי בעת השידור)

חלק ניכר מהשידרוים היה ללא פס קול כלל ולוו בפס הקול של תחנת רדיו כלשהיא. tההפרדה הראשונית שנבחרה לשידורי הניסיון היתה כאמור בת 60 קווים אבל מהר מאוד היה ברור שהתוצאה אינה מתקבלת על הדעת וברתולומיי המשיך לפתח את הפורמט כעדי להגיע לפחות להפרדה בת 180 קוים, ההפרדה המירבית שהיתה ניתנת להשגה למעשה מהטלוויזיה המכאנית, כפי שגם הודגם בגרמניה בשנת 1935 ובארצות הברית. שנים ספורות יותר מאוחר יצליח ביירד לדחוף את ההפרדה לכדי 240 שורות על מנת להתחרות בטלוויזיה האלקטרונית של EMI-Marconi אבל אז תגיע הטלוויזיה עם הפרדה של 405 קווים והטלוויזיה המכאנית תמות סופית.

שידורי הטלוויזיה האלקטרונית החלו בפריז ב 10 בנובמבר 1935 . התמונות שהוצגו היו למעשה ירוק-לבן ( עדיין לא ידעו כיצד להפיק מהמסכים תצוגה של שחור ולבן ...) וכמה מוזמנים ומכובדים זכו לצפות בזיו פניה של ביאטריס ביאטי , חברת הקומדי פרנסייז ( וידידה קרובה של שר הדואר הצרפתי...) שביצע הקטע הומוריסטי . השידור נקלט ב300 עד 400 מקלטים באזור פריז. יש לציין שרק שחקנים ואמנים בודדים הסכימו להשתתף אז בשידורי הניסיון של המדיום החדש...
סוזי וינקר, הקריינית הראשונה של הטלוויזיה הצרפתית, 1935
|
השידורים בוצעו שלוש פעמים בשבוע ( בין השעות 11:00-11:30 ו 20:00-20:30) ובימי ראשון גם בשעות 17:30-19:30). השידורים כללו תוכניות בידור וסרטים קצרים . למרבה המזל, היריד העולמי שהתקיים בפריז בשנת 1937 נתן דחיפה גדולה לטלוויזיה מכיוון שהגביר אתה מודעות לקיומו של מדיום שידור חדש בצרפת בעוד העבודות נמשכות במרץ במעבדות המחקר לשיפור איכות התמונה.


מעבר לתעלה, בבריטניה, ה BBC ויתר כליל על המשך הניסויים בשיטה המכאנית של ביירד והחל בשידורים סדירים בשיטה האלקטרונית בת 405 הקווים של Marconi-EMI. השידורים האחרונים בשיטת 405 הקווים נפסקו בבריטניה רק בשנת 1983, עם כיבוי המשדר האחרון ששרד בלונדון.
באותה שנה השיקו הגרמנים את שידורי הטלוויזיה הסדירים במסגרת ההכנות לשידורי הטלוויזיה מהמשחקים האולימפיים שעמדו להתקיים בברלין של גרמניה הנאצית השידורים, שבוצעו עד אז בהפרדה של 375 בלבד, עמדו לעבור שידרוג משמעותי ל 441 קווים לתמונה לכבוד המשחקים האולימפיים ובשיטה הכל-אלקטרונית.
באותה תקופה הציגה חברת RCA את פיתוחיה בתחום הטלוויזיה האלקטרונית עם הפרדה של 343 קווים (שנבחרה אז גם על ידי ברית המועצות) . שידורי הניסיון בשיטה ובהפרדה זוב וצעו ממשדר שניצב על גג האמפייר סטייט בילדינג בניו-יורק.

הצרפתים התקינו בינתיים משדר רב עצמה של 30 קילוואט, משדר הטלוויזיה החזק ביותר בעולם באותה תקופה, על מגדל אייפל . באמצעות משדר זה ניתן היה לקלוט את השידור למרחק של 60 עד 80 מעיר הבירה. בעיתונות החלו להופיע מודעות פרסומת המציעות מקלטי טלוויזיה, כמו המודעה של חברת מרקוני למטה שהופיעה בשנת 1937ץ
בשנת 1938 הפכה הטלוויזיה הצרפתית לאלקטרונית והתמונה שודרה בהפרדה של 455 קווים כשהתלווה אליה פס קול . הודות לשיפור ניכר ברגישות המצלמות גם נדרשה מעתה עוצמת תאורה מופחתת באולפני הטלוויזיה.
למרות שעדיין לא התאפשר קישור בין תחנות טלוויזיה מבחינה טכנית, הועלתה הצעה לפתוח תחנות טלוויזיה בערים נוספות ברחבי צרפת כמו בורדוף ליון ומרסיי ואף בוצעו שידורי ניסיון בשיטת ה 455 קוים בעיר ליל בשנת 1939. אבל בחדוש ספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השניה ועם הכרזת בריטניה וצרפת על כניסתן למלחמה הופסקו מייד גם שידורי הטלוויזיה. המחתרת הצרפתית החליטה למנוע נפילת מערכת השידור לידי הגרמנית וחיבלה במשדר במגדל אייפל.
שירות הטלוויזיה של Radio PTT Vision, 1935
למטה : שיחזור של אולפן הטלוויזיה משנת 1935 במוזיאון Radio France
ב 30 בספטמבר 1943 החלו השידורים של Paris-Television שנקראו גם Fernsehsender Paris” ממגדל אייפל בהפרדה של Eiffel Tower with the 441 ובאמצעות ציוד שידור שהתקבל מחברת Telefunken. מדי יום בוצעו שידורים במשך ארבע שעות. התוכניות כולן היו דו-לשוניות, בצרפתית ובגרמנית ויועדו ברובן להסחת הדעת של החיילים הגרמניים הפצועים שהיו אושפזים בבתי חולים בסביבות פריז . בהמשך שודרו תוכניות בידור וסרטים , כשחלקן מיועד לקהל דובר גרמנית או צרפתית בלבד.
הגרמנים לא היו מודעים לכך, שהמידע שנמסר במהדורות החדשות ששודרו בערוץ הפריזאי, אשר כללו פירוט לגבי התקפות חיל האויר הבריטי נקלטו במערכת הבריטת ושימשו מרכיב חשוב באיסוף המודיעין לגבי איכות הדיוק של ההפצצות.

עם תום המלמה חודשו השידוריםב 1 באוקטובר 1945 ובחודשים הראשונים הוגבלו לשעה אחת ביום בלבד.

. בעוד שתחת שלטון ממשלת וישי, ניתן היה להפעיל ערוצי טלוויזיה פרטיים, מיד אחר מלחמת העולם השניה בטלה ממשלת צרפת את החוק וניכסה לעצמה את תחום שידורי הטלוויזיה למשך ארבעים השנה הבאות.
שידורי הטלוויזיה הצרפתית חודשו בשנת 1945

למעלה ולמטה - הטלוויזיה הצרפתית,1949
בשנת 1948 אישר שר התקשורת דאז פרנסואה מיטראן את התקן הצרפתי החדש לשידורי טלוויזיה שהתבסס על 819 קווים לתמונה, תוך תקווה שמדובר בתקן משופר המוביל בעולם. אבל מקלטי הטלוויזיה היו מאוד יקרים ליצור והשידורים בתקן החדש הוגבלו לאזור הבירה פריז בלבד. לחץ מתמיד כבד מצד הרגולטורים ובירוקרטיה ממשלתית אופינית הן אחדות מהסיבות האחרות שגרמו לאיטיות שאפיינה את ההתפתחות שידורי הטלוויזיה בצרפת בהשוואה למדינות סמוכות כגרמניה ובריטניה. בקרבת פריז הוקמו אולפני טלוויזיה ובמשך תקופה ארוכה נחשבה הטלוויזיה הצרפתית כמקום מפלט ללא-מוכשרים ולאנשי אקדמיה, בעיקר בגלל התכנים ששודרו בה. בשל כך היו בשנת 1963 רק שלושה וחצי מליון מקלטי טלוויזיה בכל רחבי צרפת.

תחת השלטון של הרפובליקה הצרפתית החמישית עבר חוק הטלוויזיה שינויים תכופים כל ארבע עד חמש שנים, בעיקר בגלל שהפוליטיקאים היו עסוקים על העת בנסיונות לשלוט ללא מצרים על מה שהאינטלקטואלים הגדירו כ "מפלצת בסלון". כל הנסיונות האלה חיבלו בהרחבת הדעת של הקהל ובחשיפת הקהל הצרפתי לתרבויות מחו"ל. הן הממשלה והן האופוזיציה לא נתנו אמון בטלווזייה וכל צד
סבר שהטלוויזיה תומכת כל העת בצד השני. תחת הפיקוח של משרד המידע, משרד התרבות ולעיתים משרד התקשורת עצמו, איש לא ניהל מעקב , רישומים או מחקרים בנושאי הצפיה בטלוויזיה ואף לא תמיכה תרבותית כלשהיא. כל מישעבד בערוצים היה למעשה עובד מדינה, מה שהגביל באופן חמור את כושר הביטוי שלהם בעבודתם. במהלך המלחמה באלג'יר השתמש נשיא צרפת דאז שארל דב גול בסמכותו כראש המדינה ופנה לעם באמצעות הטלוויזיה על מנת להסביר לאזרחים את הסיבה לפתיחת המלחמה. בהמשך, הפריעה הממשלה כל העת לדיווחים שזרמו מהמלחמה עצמה ומספר רב של כתבים פוטרו באותה תקופה. בשנת 1959 נחקק חוק חדש והוקם גוף חדש בשם ORTF , שכלל לראשונה גם מטרות עסקיות ומסחריות. אבל החוק החדש המשיך לשלול את האפשרות של פתיחת ערוצים פרטיים והמשיך את המסורת לפיה הטלוויזיה תמשי להיות תחת פיקוח הצנזורה.

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player


באמצע שנות השישים אוכלסה הטלוויזיה הצרפתית בדור חדש של עובדים והחל עידן זהב מסויים כשהטלוויזיה נתפשה לפתע כאמצעי שמסוגל לייצר תוכניות תרבותיות לכל. תוכניות כאלה היו למעשה העמדה באולפן של מחזות קלאסיים והמחזה לטלוויזיה של סיפורים קלאסיים. בנוסף החלה הפקה של תוכניות בידור ושעשועוני טלוויזיה ומעט מאוד דרמה מקורית. בשנת 1964 נחנך הערוץ השני שנקרא אז RTF 2 ( יותר מאוחר : Antenne 2 ), מה שהביא לרוח של ליברליזציה בערוץ הראשון . בשנת 1972 נפתח ערוץ שלישי FR3, שכלל גם שידורים איזוריים . במאי 1968 פרצה שביתת ענק ב ORTF וכמאתיים איש פוטרו מעבודתם. באותה שנה אושר לראשונה שידור פרסומות בטלווזייה. באותן שנים ניצחה המשוואה שאמרה : טלוויזיה מסחרית תביא לטלוויזיה ירודה באיכותה. אף אחד מהכוחות המובילים בבית הנבחרים הצרפתי לא ניסה אפילו לפתוח במלחמה על חופש הביטוי בטלוויזיה, כל אחד לסיבותיו
הוא.
בשנת 1974 כבר היו בצרפת 14 מליון מקלטים ובכל שנה הפיקו שלושת הערוצים קרוב ל 7,000 שעות שידור על ידי שנים עשר אלף עובדים ב ORTF . באותה שנה הוחלט , סוף סוף, לפרק את ה ORTF . למרות זאת, הממשלה המשיכה להתנגד לפתיחת ערוצים פרטיים ושמרה לעצמה את הזכות למנות
בלעדית את מועצות המנהלים של הערוצים ( שנבחרו לפי מפתח פוליטי).
לוגו Antenne 2 בין השנים 1975 -1983. למעלה - פתיחת השידורים.למטה - קטע מהאנימציה שודרה מדי לילה בנעילת השידורים ( ראו בעמוד הבא)
למטה : לוגו Antenne 2 מאמצע שנות השמונים של המאה שעברה

ב 1979, תחת ממשלתו של ז'יסקארד ד'אסטיין , נכנסה צרפת לתחום שידורי הלווין הישירים בשיתוף פעולה עם גרמניה, שתיהן החלוצות הראשונות בתחום זה לאחר ארה"ב ויפן. השידורים הופעלו בתקן חדש D2MAC , שאמור היה להוות צעד ראשון לקראת המעבר לשידורים בחדות גבוהה. התקן החדש נכשל, בעיקר בגלל צרות העין וחוסר הראייה הגלובלית של הפקידות בשתי המדינות, שנסתה להמציא את הגלגל מבלי לבחון את האופציות הטכנולוגיות בשתוף פעולה עם מדינות רבות אחרות באותה
תקופה.

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

אנימצית הנעילה של שידורי A2 במחצית השניה של שנות השבעים ( קליפ ארוך )

באופן מפתיע, דווקא בתקופת הממשלה הסוציאליסטית ופרנסואה מיטראן כנשיא בוטל סוף סוף הפיקוח הממשלתי על הטלוויזיה. וועדת מואנו , שמונתה ב 1981 לבדוק את מצב העניינים הטלוויזיה הצרפתית מאז פירוק ORTF מצאה, שההפרדה בין שלושת הערוצים שנועדה, לכאורה, ליצור תחרות ביניהם לא השיגה את מטרותיה ולא הביאה ליותר יצירתיות בענף .

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

אנימצית הפתיחה של שידורי TF1 בשנת 1986 ( קליפ ארוך )


Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

אנימצית הפתיחה של שידורי A2 בשנת 1987 ( קליפ ארוך )

בשנת 1982 עבר חוק חדש, שביטל המונופול של המדינה באמצעי התיקשורת. בעיקבות החוק נמכר הערוץ הראשון TF1 לחברה פרטית והוענקו רשיונות לשני ערוצי טלוויזיה חדשים, ביניהם הערוץ המצליח ( בתשלום ) Canal Plus . נרשמו גם כשלונות, כשערוץ המסחרי La Cinq בבעלות משקיעים מקומיים ואיטלקיים ( ברלוסקוני ) פשט רגל לאחר שנתיים . ערוץ נוסף שהחל לשדר באותם ימים היה ערוץ המוסיקה TV6.
במקביל הוחל ברישות של מערכות טלוויזיה כבלים ברחבי המדינה. הערוץ הפרטי TF1 הפך בתוך מספר שנים לערוץ הפופולרי ביותר עם נתח שוק 50% ואילו נתח השוק של הערוצים הציבוריים France 2 ו France 3 .שמות אלה בתוקף מאז 1994 צנח בהתמדה.

בזירת הטלוויזיה הבינלאומית הפכה צרפת בינתים למקדמת העיקרית של נושא עידוד היצירה והתברות המקומית, בעיקר בתוך הקהילה האירופית. הממשלה תמכה בהקמת ערוץ תרבות צרפתי בשם LaSept .בשנת 1991 נכנסה ממשלת גרמניה כשותפה בערוץ ושמו שונה ל ARTE .

בשנות התשעים החלה לפרוח תעשיית חבילות הערוצים בלווינים , עם שלוש חבילות שונות אשר שינו לחלוטין את מפת השדורים בצרפת ואילו מהפיכת האינטרנט הביאה עימה בשנת 2004 את הטלוויזיה בפס רחב

קליפים צרפתיים היסטוריים בעמודים הבאים
 

© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners