נא להמתין להופעת התפריט
|
נא להמתין להופעת התפריט |
צרפת התקשורת המשודרת התפתחה בצרפת מאוחר, יחסית לשאר מדינות מערב אירופה. היא גם היתה נתונה , הרבה יותר מכל מדינה באירופה מערבית, ללחצים בלתי פוסקים מצד המערכת הפוליטית במדינה.אחת הסיבות העיקריות לאיחור הניכר נובעת מחוסר הבטחון שהפגין הציבור הצרפתי כלפי אמצעי התקשורת החדשים. תחת השלטון המרכזי, ששלט במשך שנים רבות בצרפת, הטלוויזיה היתה נתונה בפיקוח הדוק ומתמיד ונתונה לטלטלות אחרי כל מהפך ומשבר פוליטי. למרות זאת, התוכניות בתחומי החינוך והמידע הגיעו לרמה גבוהה מאוד עוד לפני שהוחל ב דה-רגולציה של הטלוויזיה בשנות השמונים של המאה העשרים בעוד תוכניות עממיות פיגרו ברמתן, נוכח היבוא מארה"ב ובעיקר בגלל שהציבור התייחס לטלוויזיה כאל אמצעי שידור נחות ולא ממש תרבותי. הצרפתים לא ראו בטלוויזיה נכס תרבותי של ממש , לעומת הקולנוע ועל כן תרומתה של צרפת לתעשיית הטלוויזה העולמית באותן שנים היתה זעומה הן מבחינת היצור הכללי של תוכניות והן מבחינת כוח האדם האיכותי שעבד בתחום. שידורי טלוויזיה ראשונים עם תמונה בת שלושים קווים החלו בשנת 1929. בשנת 1931 כבר הודגמו שידורים עם 441 קווים ושידורים בשיטה זו נחנכו רשמית כבר בשנת 1935 באמצעות משדר שפעל בגדל אייפל ( וידאו ב 46MHz ואודיו ב 42MHz ). השירות נסגר בשנת 1936 אבל שנה לאחר מכן הופעל שירות חדש כשהתמונה כבר היתה בת 455 קווים באמצעות אותו משדר ממגדל אייפל , tהשירות נפסק עם פרוץ המלחמה וחודש על ידי מהנדסים גרמנים לתקופה מסויימת . לפני מלחמת העולם השניה בוצעו בצרפת שידורי ניסיון עם 180 קווים , וכן ב 455/50 (שתי גירסאות ), 450/50 ו 375/50, והיתה אפילו תחנה ששדרה עם 405 קווים ב Montrouge בשנת 1939. במהלך מלחמת העולם השניה השתמשו כוחות הכיבוש הגרמניים בטלוויזיה המקומית כאמצעי בידור לחיילים וכבר אז דבקה הטלוויזיה הסטיגמה של אמצעי בידור נחות. בעוד שתחת שלטון ממשלת וישי, ניתן היה להפעיל ערוצי טלוויזיה פרטיים, מיד אחר מלחמת העולם השניה בטלה ממשלת צרפת את החוק וניכסה לעצמה את תחום שידורי הטלוויזיה למשך ארבעים השנה הבאות. בשנת 1948 שר התקשורת דאז פרנסואה מיטראן אשר את התקן הצרפתי החדש לשידורי טלוויזיה שהתבסס על 819 קווים לתמונה מתוך תקווה שמדובר בתקן משופר המוביל בעולם. אבל מקלטי הטלוויזיה היו מאוד יקרים ליצור והשידורים בתקן החדש הוגבלו לאזור הבירה פריז בלבד. לחץ מתמיד כבד מצד הרגולטורים ובירוקרטיה ממשלתית אופינית הן אחדות מהסיבות האחרות שגרמו לאיטיות שאפיינה את ההתפתחות שידורי הטלוויזיה בצרפת , בהשוואה למדינות סמוכות כגרמניה ובריטניה. בקרבת פריז הוקמו אולפני טלוויזיה ובמשך תקופה ארוכה נחשבה הטלוויזיה הצרפתית כמקום מפלט ללא-מוכשרים ולאנשי אקדמיה, בעקיר בגלל התכנים ששודרו בה. בשנת 1963 היו בצרפת רק שלושה וחצי מליון מקלטי טלוויזיה. תחת השלטון של הרפובליקה הצרפתית החמישית , עבר חוק הטלוויזיה שינויים תכופים כל ארבע עד חמש שנים בעיקר בגלל שהפוליטיקאים היו עסוקים על העת בנסיונות לשלוט ללא מצרים על מה שהאינטלקטואלים הגדירו כ "מפלצת בסלון". כל הנסיונות האלה חיבלו בהרחבת הדעת של הקהל ובחשיפת הקהל הצרפתי לתרבויות מחו"ל. הן הממשלה והן האופוזיציה לא נתנו אמון בטלווזייה וכל צד סבר שהטלוויזיה תומכת כל העת בצד השני. תחת הפיקוח של משרד המידע, משרד התרבות ולעיתים משרד התקשורת עצמו, איש לא ניהל מעקב , רישומים או מחקרים בנושאי הצפיה בטלוויזיה ואף לא תמיכה תרבותית כלשהיא. כל מישעבד בערוצים היה למעשה עובד מדינה, מה שהגביל באופן חמור את כושר הביטוי שלהם בעבודתם. במהלך המלחמה באלג'יר השתמש נשיא צרפת דאז שארל דב גול בסמכותו כראש המדינה ופנה לעם באמצעות הטלוויזיה על מנת להסביר לאזרחים את הסיבה לפתיחת המלחמה. בהמשך, הפריעה הממשלה כל העת לדיווחים שזרמו מהמלחמה עצמה ומספר רב של כתבים פוטרו באותה תקופה. בשנת 1959 נחקק חוק חדש והוקם וף חדש בשם ORTF , שכלל לראשונה גם מטרות עסקיות ומסחריות. אבל החוק החדש המשיך לשלול את האפשרות של פתיחת ערוצים פרטיים והמשיך את המסורת לפיה הטלוויזיה תמשי להיות תחת פיקוח הצנזורה. באמצע שנות השישים אוכלסה הטלוויזיה הצרפתית בדור חדש של עובדים והחל עידן זהב מסויים כשהטלוויזיה נתפשה לפתע כאמצעי שמסוגל לייצר תוכניות תרבותיות לכל. תוכניות כאלה היו למעשה העמדה באולפן של מחזות קלאסיים והמחזה לטלוויזיה של סיפורים קלאסיים. בנוסף החלה הפקה של תוכניות בידור ושעשועוני טלוויזיה ומעט מאוד דרמה מקורית. בשנת 1964 נחנך הערוץ השני שנקרא אז RTF 2 ( יותר מאוחר : Antenne 2 ), מה שהביא לרוח של ליברליזציה בערוץ הראשון . בשנת 1972 נפתח ערוץ שלישי FR3, שכלל גם שידורים איזוריים . במאי 1968 פרצה שביתת ענק ב ORTF וכמאתיים איש פוטרו מעבודתם. באותה שנה אושר לראשונה שידור פרסומות בטלווזייה. באותן שנים ניצחה המשוואה שאמרה : טלוויזיה מסחרית תביא לטלוויזיה ירודה באיכותה. אף אחד מהכוחות המובילים בבית הנבחרים הצרפתי לא ניסה אפילו לפתוח במלחמה על חופש הביטוי בטלוויזיה, כל אחד לסיבותיו הוא. בשנת 1974 כבר היו בצרפת 14 מליון מקלטים ובכל שנה הפיקו שלושת הערוצים קרוב ל 7,000 שעות שידור על ידי שנים עשר אלף עובדים ב ORTF . באותה שנה הוחלט , סוף סוף, לפרק את ה ORTF . למרות זאת, הממשלה המשיכה להתנגד לפתיחת ערוצים פרטיים ושמרה לעצמה את הזכות למנות בלעדית את מועצות המנהלים של הערוצים ( שנבחרו לפי מפתח פוליטי). | ב 1979, תחת ממשלתו של ז'יסקארד ד'אסטיין , נכנסה צרפת לתחום שידורי הלווין הישירים בשיתוף פעולה עם גרמניה, שתיהן החלוצות הראשונות בתחום זה לאחר ארה"ב ויפן. השידורים הופעלו בתקן חדש D2MAC , שאמור היה להוות צעד ראשון לקראת המעבר לשידורים בחדות גבוהה. התקן החדש נכשל, בעיקר בגלל צרות העין וחוסר הראייה הגלובלית של הפקידות בשתי המדינות, שנסתה להמציא את הגלגל מבלי לבחון את האופציות הטכנולוגיות בשתוף פעולה עם מדינות רבות אחרות באותה
תקופה.
באופן מפתיע, דווקא בתקופת הממשלה הסוציאליסטית ופרנסואה מיטראן כנשיא בוטל סוף סוף הפיקוח הממשלתי על הטלוויזיה. וועדת מואנו , שמונתה ב 1981 לבדוק את מצב העניינים הטלוויזיה הצרפתית מאז פירוק ORTF מצאה, שההפרדה בין שלושת הערוצים שנועדה, לכאורה, ליצור תחרות ביניהם לא השיגה את מטרותיה ולא הביאה ליותר יצירתיות בענף .
בשנת 1982 עבר חוק חדש, שביטל המונופול של המדינה באמצעי התיקשורת. בעיקבות החוק נמכר הערוץ הראשון TF1 לחברה פרטית והוענקו רשיונות לשני ערוצי טלוויזיה חדשים, ביניהם הערוץ המצליח ( בתשלום ) Canal Plus . נרשמו גם כשלונות, כשערוץ המסחרי La Cinq בבעלות משקיעים מקומיים ואיטלקיים ( ברלוסקוני ) פשט רגל לאחר שנתיים . ערוץ נוסף שהחל לשדר באותם ימים היה ערוץ המוסיקה M6. במקביל הוחל ברישות של מערכות טלוויזיה כבלים ברחבי המדינה. הערוץ הפרטי TF1 הפך בתוך מספר שנים לערוץ הפופולרי ביותר עם נתח שוק 50% ואילו נתח השוק של הערוצים הציבוריים France 2 ו France 3 .שמות אלה בתוקף מאז 1994 צנח בהתמדה. בזירת הטלוויזיה הבינלאומית הפכה צרפת בינתים למקדמת העיקרית של נושא עידוד היצירה והתברות המקומית, בעיקר בתוך הקהילה האירופית. הממשלה תמכה בהקמת ערוץ תרבות צרפתי בשם LaSept .בשנת 1991 נכנסה ממשלת גרמניה כשותפה בערוץ ושמו שונה ל ARTE ,. בשנות התשעים החלה לפרוח תעשיית חבילות הערוצים בלווינים , עם שלוש חבילות שונות אשר שינו לחלוטין את מפת השדורים בצרפת ואילו מהפיכת האינטרנט הביאה עימה בשנת 2004 את הטלוויזיה בפס רחב קליפים צרפתיים היסטוריים בעמודים הבאים |
© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners |
