נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

טלוויזיה בשנות השלושים בבריטניה

הטלוויזיה בחדות נמוכה של ג'ון לוגי ביירד נפרדת למעשה מהסיפור המרכזי של התפתחות הטלוויזיה בעולם. מערכת זו היתה ברובה לא-אלקטרונית ופרט לעצם הפניית תשומת הלב והסקרנות הציבורית להמצאת הטלוויזיה, היא לא תרמה מאומה למערכות הטלוויזיה האלקטרוניות שהופיעו יותר מאוחר. למרות זאת, ה "טלוויזור" של ביירד ששווק בחודש פברואר 1930 והציג תמונה המורכבת משלושים קווים ובקצב של 12 1/2 תמונות ( frames) בשניה היה מקלט הטלוויזיה הראשון שהוצע אי פעם למכירה.

בשלהי שנות העשרים קידם ביירד בנמרצות רבה את המצאת הטלוויזיה באמצעות הדגמות ומאמרים בעיתונים ועודד למעשה ציפיות, שהשידורים הסדירים צפויים להתחיל בקרוב בתוך פרק זמן קצר. בשנת 1928 הוזמנו מבקרים בחנות הכלבו הגדולה סלפריג'ס שהזדמנו לצפות בשידורי ההדגמה של ביירד לבצע הזמנה לרכישת אחד ממקלטי הטלוויזור, שמחיריהם היו אמורים לנוע בין 20-150 ליש"ט . ההזמנות בוצעו תוך הסכמה, שהיצור יתחיל מיד לאחר שינתן האישור לקיים את השידורים.

ביירד מדגים טלוויזיה ללקוחות בית הכבלו סלפרידג'ס

ה BBC לא נענה בתחילה לפניות של ביירד לבצע שידורים בשיטתו מכיוון שחשש, ששידורים כאלה יתקבלו בציבור כהחלטה לאמץ את השיטה. המהנדס הראשי של BBC סבר , שלא רק ששיטת ביירד ירודה מבחינתך איכות התמונה שהיא מספקת אלא שגם אין לה הרבה פוטנציאל להשתפר.אבל מכיוון של BBC היה מונופול על השידורים בבריטניה הוא נאלץ לבסוף להסכים ולבצע שידורים כאלה . השידורים יצאו מהאולפן של ביירד ובוצעו מחוץ לשעות השידור הרגילות בתדר הרדיו של BBC. השידורים הסדירים בשיטת ביירד החלו ב 30 בספטמבר 1929 . בששת החודשים הראשונים היה רק משדר אחד זמין לביצוע השידורים כך שהתמונה והקול שודרו לחילופין ולא בבת אחת.

הדגמה לציבור
למרות שבסופו של דבר המטרה המסחרית העיקרית של ביירד והמממנים שתמכו בהמצאתו היתה להרוויח ממכירת מקלטים, כשהחלו השידורים הראשונים לא היו בנמצא מקלטים למכירה וכשנשאל כמה לדעתו צפו בשידורי הפתיחה של השידורים ענה ביירד, שהיה ידוע באופטימיות שלו, שלדעתו היו עשרים ותשעה מקלטים, מתוכם כעשרים שלדעתו הורכבו על ידי חובבים בביתם.החברות שבבעלות ביירד, שהתאימו יותר לצרכי מחקר והדגמה ולא לצרכי יצור המוני, הודיעו שבכוונתן להציע ליצרנים רשיונות ליצור המוני של המקלטים אבל אף יצרן לא פנה אליהם.פרט לכך שכל הפרוייקט לא הצליח לייצר הכנסה הוא עמד בפני סכנת סגירה ובשלהי 1929 החליט ביירד לבצע הזמנה בעצמו אצל מפעלי Plessey ליצור מקלטי טלוויזור ואלה יצאו למכירה בחנויות בחודש פברואר 1930 תמורת 25 גיני.במפעלי פלסי גם יצרו קיט להרכבה עצמית של טלוויזיור שנמכר תמורת 16 גיני. המרכיבים העיקריים של מקלט טלוויזור , שהיה אזור בקופסה צבועה בצבע ירוק היו:
דיסק ניפקוב ( על שם הממציא שרשם עלוי פטנט בשנת 1884)
מנוע שסובב את הדיסק עם גלגל שיניים מתאם
רזיסטור משתנה למהירות המשתנה של המנוע
נורת ניאון עם אלקטרודה זוהרת בגודל של 5X2.5 ס"מ
זכוכית מגדלת

הטלוויזור של ביירד
דיסק, בקוטר של 50 ס"מ, יוצר מאלומיניום דק ועם שלושים חורים מנוקבים בצורה לוליינית שהיו סמוך לשוליים. נורת הניאון היתה מאחורי הדיסק ובכל סיבוב של הדיסק הקו הלולייני של הנקבים עבר לפני האלקטרודה ב 30 קשתות אנכיות שביחד כיסו את כל השטח 12 1/2 פעמים בכל שניה.התמונה התקבלה בעת שעצמת הבהירות של הנורה התנודדה במהירות בתגובה לאות השידור כפי שסופק על ידי השפופרת של מקלט הצופה.זכוכית המגדלת ספקה תמונה בגודל 10X5 ס"מ.

המנגנון של ביירד

התמונה שהתקבלה היתה בגוון אדום וקופצנית. אדם שצולם במצלמה של ביירד זוהה בעיקר הודות לראש ולכתפיים אבל מעבר לכך כל זיהוי של פרטים אחרים בתמונה היה נתון ברובו לדמיון הצופה .
החל ב 31 במרץ 1920 החלו שידורים בו זמניים של קול ותמונה באמצעות שני משדרים של BBC בברוקמנ'ס פארק והיה צורך במקלט נוסף על מנת לקלוט את פס הקול.
השידורים הללו משכו את הסקרנות וההתלהבות של חובבי רדיו רבים בריטניה שגם הצליחו ליצר מקלטים כאלה בכוחות עצמם . אבל מעבר לכך, לשידורים בשיטת ביירד לא היה סיכוי להצליח והמקלטים שהוצעו בחנויות הבודדות שמכרו אותם , נותרו ללא ביקוש . היה ברור לכל, שמדובר בכשלון מהדהד.

ערכה להרכבה עצמית של הטלוויזור של ביירד

מעריכים שביירד הזמין אצל מפעלי פלסי כאלף יחידות טלוויזור מורכבות למכירה אבל לא ידוע כמה מקלטים כאלה אכן יוצרו בפועל . בחדוש ינואר 1931 הודיע ביירד למנהל הדואר שנמכרו לא פחות מאלף מקלטים אבל בדצמבר 1932 הוא הודיע למנהל הדואר שיש רכק כ 500 מקלטים בשימוש. מספרים אלה שכנעו את כל יצרני הרדיו האחרים לא להכנס בכלל ליצור מקלטי טלוויזיה בשיטת ביירד.

בשנת 1932 עברו שידורי הנסיון לידי ה BBC . כשברשותם אולפן גדול ציוד הפקה חדש לחלוטין ולוח בקרה מרכזי מודרני המערכת החלה להיראות כמערכת שמצליחה לנצל את מירב הפוטנציאל שלה וב BBC הסכימו להתחייב להמשיך בשידורי הנסיון לפחות עד 31 במרץ 1934.באותה תקופה כבר היתה החברה של ביירד בבעלות חברת האחרים אוסטרר. שגם היו הבעלים של יצרנית מקלטי הרדיו הנודעת בוש רדיו . בחדוש מאי 1933 הם הציגו דגם חדש מפואר בשיטת ביירד מתוצרת בוש . למקלט זה היה כבר מסך בגודל 22X10 ס"מ.
באולפן של BBC הפסיקו להשתמש בדיסק של ניפקוסב ועברו להשמתמש בתוף-מראה ( שהומצא בשנת 1899) והמקלט החדש התבסס על שיטת תצוגה בה השתמשו במוניטורים של האולפן. שלושים מראות שהונחו קצה אל קצה סביב השוליים של תוף מסתובב סרקו אלומה ממוקדת של אור לבן מנורה של 100 וואט מעל מסך עשוי זכוכית מלוטשת. בוהק האור השתנה על ידי העברתו בתא Kerr ( שהומצא על ידי ג'יי קר בשנת 1875) שסובב את מישור הקיטוב שלו בתגובה לאות המשודר.

תוף הדיסק של BBC

מבחינה טכנולוגית זה היה מקלט מתקדם מאוד לעומת הטלוויזור של ביירד אבל זו היתה החלטה שגויה להשיק מקלט יקר של 30 שורות לתמונה בשנת 1933. כבר אז ידעו בחברת ביירד שחברת EMI מתכננת מקלט טלוויזיה בחדות גבוהה שתשדר בתדרים גבוהים מאוד וגם אצל ביירד החלו בפתוח מערכת כזו אבל ללא הצלחה יתרה.הציבור לא היה מודע אז לפיתוחים והנסיונות שבצעו החברות אבל היה ברור לכל, ששיטת 30 הקווים אינה מוצלחת וכי שידורי הנסיון לא יתארכו מעבר לתקופה עליה הכריז ה BBC ( למרות שהם נמשכו עד סוף חודש ספטמבר 1934). מחיר המקלט החדש של בוש רדיו היה גבוה מאוד וכפי הנראה לא נמכרו ממנו יותר ממאה יחידות . על מנת להפטר מהם ביירד אף הרהר באפשרות להבטיח לרוכשים, שהמקלטים הנוכחיים יוחלפו ללא תשלום ברגע שיוצעו שידורים בשיטה מתקדמת יותר.

בחודש אפריל 1934 החליטו במשרד הדואר וב BBC, שהגיע הזמן להציע למנהל הדואר להנהיג שידורים בחדות גבוהה ולצורך כך הוקמה ועדה מיוחדת בראשות הלורד סלסדון, שהיה בעבר מנהל הדואר המלכותי.בדו"ח שפרסמה הועדה בחודש ינואר 1935 הומלץ , שה BBC יתחליל בשידורים בשיטה חדשה שתתבסס על תמונה שמספר הקווים שלה לא יפחת מ 240 וששיטה כזו תסמל את תחילת עידן השידורים בחדות גבוהה.
 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners