נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

התפתחות התיקשורת הלווינית : בראשית

מעמוד קודם

עם העליה במיספר המדינות המיצטרפות ל"מועדון" המדינות המשגרות לווינים , התעורר הצורך בהתקנת תקנות בנושאי תיקשורת מהחלל. למרבה המזל , כבר בשנת 1957 , השנה בה שוגר הספוטניק , התכנסה וועדה שדנה בנושאים אלה.

אירגון התיקשורת הבינלאומי ITU הוקם למעשה כאירגון הטלגרף הבינלאומי ב 17 במאי 1865 לאחר שאמנת הטלגרף הבינלאומית נחתמה על ידי 20 המדינות המייסדות . באותה תקופה חלה גדילה של רישתות הטלגרף באירופה והתעורר צורך ליצור תיאום עבור הקישורים הבינלאומיים . ITU הוקם על מנת לקבוע תקני ציוד על מנת להקל על הקישוריות הבינלאומיות , לאמץ הוראות הפעלה אחידות
ולקבוע תעריפים אחידים וכללי התחשבנות .

לאחר הטלגרף של סמואל מורס הגיעה גם המצאת הטלפון 1876 ובהמשכה התפתחות מואצת של הטלפוניה. בשנת 1885 קבע ITU כללים גם לתחום זה . עם המצאת הטלגרף האלחוטי ( 1896 ) שהיה למעשה תיקשורת הרדיו הראשונה בהיסטוריה המודרנית , וניצולה לצרכי ספנות ולשימושים אחרים , התכנסה הנהלת ITU בשנת 1903 לועידה מקדימה , על מנת ללמוד ולהתקין תקנות בינלאומיות לתיקשורת רדיוטלגרף בינלאומית. ועידת הרדיוטלגרף הבינלאומית הראשונה נערכה בברלין בשנת 1906 ואושרה על ידי מליאת הרדיוטלגרף הבינלאומית וכללה את התקנות הראשונותבנושא
טלגרפיה אלחוטית .

בשנים הבאות נחתמו אמנות נוספות בנושאי שידור קול והקצאת תדרים . בשנת 1927 הוועדה המייעצת הבינלאומית לרדיו CCIR ( Consultative Committee International Radio ) בועידה שהתקיימה בוושינגטון . C D. .

CCIR הוועדה המייעצת הבינלאומית לטלפון Telephone International Committee Consultative הוקמה בשנת 1925 ושתי הוועדות הפכו אחראיות לתאום המחקרים הטכניים , המיבחנים והמדידות שנערכו בתחומים שונים של הטלקומוניקציה ובקביעת תקנות בינלאומיות חדשות . בועידת מדריד , שנערכה בשנת 1932 , אוחדו האמנות של 1865 ו 1906 והוחלט לשנות את שם האירגון. ההחלטות נכנסו לתוקף ב 1 בינואר שנת 1934 . משמעות האותיות ITU מעתה : International Telecommunication Union .

ב 15 ב אוקטובר 1947 אירגון האומות המאוחדות החדש , ITU הפך לסוכנות מיתמחה של האו"ם ומרכז הועתק מברן לג'נבה שבשוייץ . באותה עת הוקמה גם וועדת רישום התדרים הבינלאומית IFRB , International Frequency Registration Board , על מנת לתאם את המשימה ההולכת ומיסתבכת של ניהול ספקטרום תידרי הרדיו וטבלת הקצאת התדרים שהונהגה בשנת 1912 הפכה למחייבת .

על מנת להתאים את עצמה לחידושים בתחום החלל , הקימה הוועדה המייעצת לעניני רדיו בשנת 1957 קבוצה ללימוד תיקשורת בחלל . בנוסף התקיימה בשנת 1963 ועידה מיוחדת על מנת להקצות תדרים לשירותי חלל שונים . ועידות נוספנות שהתקיימו מאוחר יותר התקינו תקנות נוספות בנוגע להקצאת תדרים והקצאת מיקטעי חלל (עמדות ).

כיום כולל ה ITU 165 חברות , 2/3 מאלה מדינות מיתפתחות. כאמור ,מרבית הפעילות מיתבצעת על ידי גופים שונים של האו"ם . מאוחר יותר הקימה מליאת האו"ם את הוועדה לשימוש שליו של החלל החיצון COPUOS - Committee on Peaceful Uses of Outer the Space שכיום חברות בה 64 מדינות . מטרת וועדה זו לבחון שיתוף פעולה בינלאומי בחלל בתנאי שלום וליזום פרוייקטים שונים בתחום זה. מאז הקמתו יזם COPUOS חמש תקנות בינלאומיות:
1. אמנת בחלל החיצון בשנת 1967
2. אמנת השיירים ( debris ) בחלל
3. קידום שיתוף פעולה בינלאומי
4. שימוש בטוח של מקורות כוח גרעיניים בחלל
5. תיקשורת

אנסלמו ריימונד


רופרט מרדוק


תמונת מסך של הערוץ המקורי






צ'ארלי ארגן







סטנלי האבארד - מיסד USSB

בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים, פעלו בעולם רק שני ארגונים שהפעילו לוויני תקשורת : אינלסאט בארה"ב ואינטרספוטניק בברית המועצות. באינלסאט שהיתה אז ארגון בינלאומי, השתתפו כ 100 חברות ובלוויניה עברה אז כ 75% מכלל מתעבורת התקשורת הלווינית העולמית וכמעט כל שדורי
הטלוויזיה באמצעות לווינים באותה תקופה. בשנת 1984 הוצב האתגר המסחרי הראשון בענף הלווינים העולמי. אמריקאי בשם ריימונד אנסלמו הקים את חברת Alpha Lyracom אשר שמה שונה מאוחר
יותר ל Pan American Satellite ) מתוך כוונה לשבור לשבור את המונופול של Intelsat . אנסלמו עזר להקים בתחילת שנות השישים רשת הטלוויזיה בשפה הספרדית הכלל אמריקאית . כבר אז הוא שם לב לעובדה , שערוצי הטלוויזיה המשדרים בארה"ב נתונים בחסדי חברת הלווינים המונופוליסטית. הוא החליט לאתגר את רשות התקשורת הפדרלית ( FCC ) ואת ארגון COMSAT ( שהיתה
הנציגה של ממשל ארה"ב בחברת Intelsat ) והגיש בקשה לרשיון לחברת לווינים. בשנת 1982 אישר ה FCC את ההצעה של Hughes Communications ( החברה שייצרה ושגרה את Syscom , שהיה הלווין תקשורת שהוצב במסלול גיאוסטציונרי (מסלול קבוע סביב כדור הארץ הנע באותה מהירות הסבוב ). Hughes הציעה לשגר לווין תקשורת בשם Galaxy1 לשימושים של חברות הכבלים. ואכן הלווין שוגר
ביוני 1983 . אנסלמו המשיך בינתיים במאבק שלו נגד המונופול של Intelsat באמצעות פרסום מודעות ענק בעתונים מובילים בארה"ב . במודעות אלה הוא גינה את החברה על כך היא מנצלת המעמד המונופוליטי שלה עד תומו ופוגעת למעשה בלקוחותיה. בסופו דבר המאבק הצליח וה FCC החליט לפתוח את השוק לתחרות. באמצעות מקורות מימון פרטיים הצליח אנסלנמו לרכוש לווין מחברת Astro GE ( כיום חטיבה בחברת Martin Lockheed ) ויצר קשר עם חברת השגורים הצרפתית Arianespace , על מנת לשגר את הלווין באמצעות הטיל הראשון מסוג Ariane 4 . שגור הלווין הראשון בשם PAS-1 מגויאנה הצרפתית היה רגע הסטורי. לראשונה שוגר לווין תקשורת בבעלות מלאה של חברה מסחרית לכל דבר. אבל לחברה של אנסלמו לא היו חיים קלים. היא נאלצה להתמודד עם הגבלות של רשויות מקומיות במדינות שונות כל רחבי העולם שסרבו להעניק לה רישיון לפעול בתחומן . הפריצה הגדולה של החברה באה בזכות רשת CNN שהתחילה להשתמש בלווין בשנת 1989 . עם פרוץ מלחמת המפרץ הראשונה גדל השמוש בלווין החברה בצורה ניכרת ומיד לאחר מכן הודיעה החברה על הזמנה של שלושה לוויני תקשורת נוספים, באמצעותם היא תכננה להפוך לרשת גלובלית ( המכסה את כל העולם ). ב 1984 , עם שגור PAS-4 שמוקם מעל לאוקיינוס ההודי הושלמה הרשת הגלובלית של החברה . אנסלמו שהיה מעשן "כבד" מת מסרטן הריאה בשנת 1995 והוא רק בן 56, ימים ספורים לפני הנפקת מניות הראשונה של החברה בבורסה.

אירופה
מהעבר שני של האוקיינוס ראה איש עסקים נוסף בשנות שמונים את העתיד. שמו רופרט מרדוך. ממוצא אוסטרלי, מרדוך כבר היה באותה תקופה הבעלים של רשת עתונות עניפה בארץ מוצאו וכן בבריטניה ובארה"ב. מרדוך חפש כל העת עסקים חדשים ונציגיו בלונדון ספרו לו אודות חברה בשם satellite TV , שהוקמה על ידי מפיק טלוויזיה בריטי בשם בריאן היינס. זה הצליח לשכנע את סוכנות החלל האירופית ESA) ) להשתמש בלווין הנסיוני שלה לצורך הפצת שדורי טלוויזיה באירופה. אבל היינס הפסיד הרבה כספים ביוזמה זו ומרדוך בא לעזרתו. ב 1983 הוא רכש את החברה ושינה את שמה ל Sky Channel . כמו קודמו , גם מרדוך הפסיד סכום עתק במשך שנים רבות, אבל מכיוון הוא ראה את הפוטנציאל הגלום בשדורי לווין הוא לא הרפה מהיוזמה למרות ההפסדים הכבדים. הוא האמין, שיבוא שהטלוויזיה בלווין תצליח. בשנת 1986 הוא חתם עם חוזה לעשר שנים עם חברת לווינים צעירה שהוקמה אז בלוקסמבורג בשם SES - Societe Europeenen des Satellites . רבים סברו אז, שהעיסקה מסוכנת מדי וחסרת סיכוי. בשנת 1985 הזמינה SES את הלווין הראשון שלה מחברת Electronics Astro RCA האמריקאית. בגלל בעיות טכניות נדחה שגור הלווין עד שנת 1988 1, אבל בזכות הדחיות החוזרות ונשנות הצליחה החברה לשנות את מבנה המשיבים בצורה כזו, שהם יכסו בו זמניתאת גרמניה, צרפת ובריטניה. הלווין בשם Astra 1A שוגר ב 11 בדצמבר 1988 ול Sky Channel היו ארבעה מתוך 16 המשיבים בלווין זה.

השדורים של Sky זכו לתגובות שליליות בכל רחבי היבשת, בעיקר בגלל התכנים האמריקאיים הרבים ששודרו בו. למרדוך גם היתה בבריטניה תחרות מצד חבילת לווין נוספת בשם BSB - British Satellite Broadcasting . שתי החבילות הפסידו סכומי כסף עצומים ולא הצליחו לצבור מספיק לקוחות. שישה חודשים לאחר השקת Sky הסכימה חבילת BSB להתמזג עם Sky והוקמה חברה משותפת בשם BSkyB - British Sky Broadcasting B.

אסיה
בשנת 1988 הוקמה בהונג קונג חברת לווינים פרטית ראשונה בשם AsiaSat Asia Satellite Telecommunications Ltd. Co. . החברה בבעלות משותפת של חברות ממשלתיות סיניות וחברות פרטיות כמו Whampoa Hutchison ( מהונג קונג) ו Cable and Wireless הבריטית. ב 7 באפריל 1990 שוגר הלווין הראשון של החברה בשם AsiaSat1 באמצעות טיל שגור March Long מתוצרת סין מאתר שגורים בסין. הלווין לא היה חדש. הוא שוגר בעבר בשנת 1984 בשם Westar6 אבל הוא לא הצליח להגיע למסלול שתוכנן לו. החברה הצליחה להציל ולהחזיר אותו לכדור הארץ בשלמותו, לשפץ אותו ולמכור אותו לחברת Asiasat . חברת Whampoa Hutchison היא בבעלות אחד לי קא-שינג, אחד האנשים העשירים ביותר בעולם. בשנת 1987 מינה לי קא-שינג את בנו ריצ'רד למנהל חטיבת הלווינים בחברה, לכאורה תפקידריק מתוכן באותה תקופה. אבל "יורש העצר" הצעיר הבין מהר מאוד את היתרונות הגלומים בלווינים. הוא הגה הקמה של חבילת ערוצי טלוויזיה לווינית שתעקוף את המונופולים הרבים בתחום הטלוויזיה שהיו נפוצים אז במדינות בדרום מזרח אסיה.
לי קא שינג
ריצארד לי

לאחר שחברת Whampoa Hutchison לא זכתה במכרז להפעלת חברת טלוויזיה בכבלים בהונג קונג קיבל רעיון חבילת הלווין עדיפות עליונה. לי הצעיר ללוות מאביו סכום ראשוני 62.5 מיליון דולר ( שתפח יותר מאוחר לכדי 125 מיליון דולר. ). בשנת 1991 הושקה חבילת Satellite Television Asia Region TV או בקיצור STAR TV באמצעות Asiasat1 . בתוך שנתיים היה לחבילה קהל צופים נלהב שמנה 45 מיליון נפש בכל רחבי באסיה. אבל שלוש שנים בתחילת השדורים החברה רק הפסידה כסף והאב דרש מהבן למכור את החברה. בשנת 1993 נמכרה מכר לי הצעיר את החברה תמורת 525 מיליון דולר לרופרט מורדוך. וכך, למרות שהחברה הפסידה לי עדיין הרויח מהעיסקה 400 מיליון דולר בתוך שלוש שנים !.

צפון אמריקה
ההסטוריה של שדורי ערוצים באמצעות לווין בארה"ב מתחילה בשנת 1982 כשאיש עסקים בשם סטנלי האבארד, הבעלים של החברה בשם USSB ( U.S. Satellite Broadcasting ) הגיש בקשה לבצוע שדורי לווין ישירים לבתים DBS) ). הוא לא היה הראשון שניסה - אבל כל קודמיו כשלו, בעיקר בגלל קשיי מימון. באותה תקופה כל השדורים בלווינים המסחריים בוצעו רק בתחום C band , מה שהיווה מכשול רציני בשווק ערוצים באמצעות לווין .זאת בגלל העובדה, שקליטת שדורים כאלה הצריכה צלחת גדולה ובכל מקרה המבחר שהוצע לקהל הצופים היה מאוד מצומצם. ניתן לומר שבאותה תקופה היה זה בעיקר תחום לחובבבים . גם רופרט מרדוך ניסה את מזלו באותה תקופה והקים חבילת ערוצים לווינית בשם Skyband שכשלה וניסגרה. בשנת 1990 הודיעו החברות Cavlevision , NBC Communications, Hughes ו News Corp על הקמת חברה חדשה בשם SkyCable שתציע יותר מ 100 ערוצי טלוויזיה אותם ניתן יהיה לקלוט באמצעות צלחת במימדים זעירים שבין 45 - 30 ס"מ.
הפרוייקט מעולם לא עבר את שלב ההכרזה עצמה. בשנת 1993 הודיעה Hughes Electronics Corporation שהיא מקימה בעצמה חבילת ערוצי לווין לה היא תקרא בשם DirecTV השרות החל לפעול בשנת 1994 וכלל מיומו הראשון חבילה ספרתית בת 150 ערוצים וניתן לקלוט באמצעות צלחת
בקוטר 60 ס"מ בלבד. אבל DirecTV לא היתה היחידה : באמצע שנות התשעים פעלו בארה"ב עוד ארבע חבילות של ערוצי לווין נוספות , USSB , PRIMESTAR Alphastar ו EchoStar . לאחר כשלוש שנים נותרו בענף רק שתי חברות גדולות : DIRECTV ו EchoStar.
USSB נרכשה בשנת 1988 על ידי Hughes Electronics Corp תמורת 1.3 מיליארד דולר ובינואר 1999 היא רכשה גם את חבילת PRIMESTAR תמורת 1.82 מיליארד דולר (העיסקה כללה גם לווין החדש ורב עוצמה בשם Tempo ). החבילה המתחרה EchoStar Communications הוקמה בשנת 1981 על ידי חלוץ נוסף בתחום השדורים באמצעות הלווינים בשם צ'רלס אֶרגֶן , שהתחיל את דרכו בשנת 1980 כשהקים את חברת EchoSphere שעסקה בהפצה של צלחות קליטה מלווינים באזורים חקלאיים בארה"ב. באותה תקופה יכלו תושבים באזורים אלה ליהנות ממבחר ערוצי טלוויזיה אך ורק באמצעות לווינים ששדרו בתחום C . בדצמבר 1995 הקים ארגן את חברת EchoStar וזו הזמינה לווין משלה בשם Echostar 1. על מנת לחסוך בהוצאות, הלווין שוגר מסין ובתחילת 1996 הושקה חבילת לווין בשם DISHNetwork .

רופרט מרדוך, שלא הצליח להקים כל העת חבילת ערוצי לווין בארה"ב, הופתע מההצלחה של DISH Network והחליט להכנס כשותף לחברה. בפברואר 1997 הודיעו ארגן ומרדוך על חתימת עיסקה בשווי מיליארד דולר במיסגרתה תרכוש חברת Corp. News שבבעלותו 50% מנכסי EchoStar ואילו חבילת הלווין האוסטרלית ASkyB שבבעלות מרדוך תהפוך לחברה בבעלות משותפת של News Corp. ו Echostar . הודעה על העסקה גרמה לרעידת אדמה בתחום התקשורת בארה"ב. אבל הבדלים
רבים באופי ובאישיות של ארגן ומרדוך גרמו לכך שעסקת המזוג לא לא יצאה, בסופו של דבר, לפועל ומרדוך נותר ( שוב ) בלי חבילה ערוצים לווינית. אבל ההזדמנות נקרתה למרדוך כמה שנים מאוחר יותר. בשנת 2000 החליטה חברת GM שהיתה אז הבעלים של Hughes למכור את
DirecTV . נסיונות המכירה ארכו ארבע שנים ורק בשנת 2004 היא הצליחה לקבל את אשור ה FCC למכור כ % 34 ממניות Hughes Electronics לחברת News Corp. וזאת סכום שיא של 6.6 מיליארד דולר. מרדוך סוף הגשים את החלום האמריקאי שלו .. בעקבות רכישת החבילה הודיעה News Corp. בסוף 2004 כי היא נרשמה כחברה בארה"ב. באותה שנה אגב רכש מרדוך גם את שתי חבילות הלווין האיטלקיות ( Tele+ ו Stream ) ומיזג אותן לחבילה אחת גדולה בשם Sky Italia . במהלך 2005 צפויה Corp. News להכנס כשותפה מישנית בחבילת לווין חדשה הודו (החברה העיקרית היא קונצרן Tata ).

עידכונים בנושא חבילות ערוצים ראו במדור
 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners