נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

התפתחות התיקשורת הלווינית : בראשית
מעמוד קודם

ב 12 באוגוסט 1971 , לאחר שכבר שיגרו לחלל בהצלחה שלושה לווינים מיסחריים, הגיעו סוף סוף חברות אירגון אינטלסאט לחתימה על ההסכם הסופי ביניהן. בין הנואמים בטקס החתימה היה גם ארתור סי קלארק שבין דבריו אמר לכל החותמים על ההסכם :" אתם חותמים היום על ההסכם הראשון של איגוד ארצות הברית של האדמה". אז הוא לא תיאר לעצמו שגם בתחום שיגור ותפעול לוויני תקשורת תתפתח בתוך מספר לא רב של שנים תעשייה עניפה ותחרותית ברחבי העולם.

קנדה, מדינה ענקית המשתרעת מצפון לארצות הברית עם שטח אדמה עצום ואוכלוסיה של כ 30 מיליון נפש ,היתה הראשונה אחרי ברית המועצות וארצות הברית לפתח יכולות עצמיות בתחום הטכנולוגיה הלווינית והיתה גם המדינה הרביעית בעולם ששיגרה לווין תקשורת משל עצמה . ב 29 בספטמבר 1962 שיגרה קנדה את Alouette 1 ( בתמונה).
קנדה ניזקקה מזה כבר לפתרון טכנלוגי שיקרב את יושבי הצפון המרוחקים אל מרבית אוכלוסית המדינה שישבה רובה ברצועה שנמצאת במרחק של כ 220 ק"מ בלבד מגבול ארה"ב. לוויני תקשורת בלטו מייד כפיתרון הטוב ביותר . בשנת 1967 פירסמה קנדה את תוכנית החלל שלה שכללה ייצור ושיגור של לווין לצרכי תקשורת פנים . בשנת 1969 נוסדה בקנדה חברת Telesat Canada שהוקמה במפורש לצורך הקמת מערכת לווינית קנדית. החברה מסרה את החוזה לבנית הלווין הראשון לידי חברת Hughes , שכבר היתה בעלת מוניטין בבניית לוויני תקשורת. לחברת יוז היו עוד שתי שותפות לפרוייקט מצד הגבול הקנדי.

הלווין הראשון של קנדה כונה בשם אניק Anik , מילה בשפה האינואית (שפת ה אסקימואים) שפירושה :אח . הלווין Anik A1 ( בתמונה ) שוגר בהצלחה מקייפ קנדי שבפלורידה ב 9 בנובמבר 1972 . בלווין היו 12 משיבים עבור שידורי טלוויזיה בצבעים ( ערוץ לכל משיב) והלקוחות הראשונים של הלווין היו חברת השידור הקנדית הציבורית CBC וחברת התקשורת "בל קנדה".


בינתיים ,מעבר לגבול בארצות הברית החלו לעלות הצעות ללוינים לשירות מקומי מצד גופים כמו רשת השידור (בשנת 1965) . אבל רעיונות אלה של גופים מיסחריים נתקלו בסחבת ובירוקרטיה ממשלתית
מסואבת עד שהגופים החלו לאבד ענין ביוזמות של עצמם. בשנת 1970 הפתיע ממשל ניקסון עת פרסם ניר עמדה בו הוא תומך במדיניות לווינית מקומית אגרסיבית. ואכן, מייד לאחר מכן הוציא FCC מסמך עמדה בו הוא מתווה את צעדים הנידרשים להקמת שוק תקשורת לווינית מקומית . בשנת 1972 פרסם FCC מסמך הבהרה שני הידוע במיוחד בכינוי "השמיים הפתוחים" , אשר סלל את הדרך לאישור כל השירותים הלוויניים המקומיים הנהוגים עד עתה בארצות הברית ( חבילות ערוצים). ניר העמדה הביא חברות שונות להגיש בקשות למתן רשיונות שידור לוויניים . אבל מכיוון שעד לאותה שנה לא היה בנימצא אף לווין תקשורת מיסחרי אמריקאי, בשנת 1972 חכרה רשת RCA האמריקאית מספר משיבים מהלווין האמריקאי Anik 1A . ב 13 באפריל 1974 שוגר סוף סוף הלווין המיסחרי האמריקאי הראשון שכונה בשם Westar1 ( בתמונה למטה) והיה בבעלות חברת Western Union . בדצמבר אותה השנה שיגרה חברת RCA את הלווין הראשון שלה , RCA Satcom F1, ובתחילת שנת 1976 שיגרו החברות AT&T ו COMSAT את הראשון בסידרת לוויני Comstar שלהן .
מהצד, היתה מדינה אחת שהתבוננה היטב בתעשית לוויני התקשורת המתפתחת במערב. היתה זו אינדונזיה, מדינה במזרח אסיה עם אוכלוסיה של 200 מליון נפש הפזורה על פני 13,500 איים. מדינה כזו היא אתגר (ובעיה כלכלית גדולה) לכל מתכנן תשתיות לאומיות, ובמיוחד בתחום התקשורת. בנוסף יש לזכור שבמדינה זו יותר מ 200 שפות וניבים שונים. על מנת להתגבר על הבעיות הפנימיות הנובעות מריבוי שפות ומוצאים שונים, מיד לאחר קבלת העצמאות בשנת 9491,החלה הנהגת המדינה בפיתוח שפה אחידה בשם Bahasa Indonedia . הטלווזייה והרדיו נבחרו כגופים העיקריים להפצת השפה החדש בקרב האוכלוסיה כולה. ומכאן גם נולד הרעיון ללוין התקשורת האינדונזי Palapa (שפירושו : פירות העבודה) . בשנת 1974 חתמה ממשלת אינדונזיה על חוזה על חברת יוז האמריקאית לבניה ולשיגור לווין תקשורת המבוסס על התיכנון של הלוין הקנדי אניק. מחיר הפרוייקט עמד אז על 200 מליון דולר - סכום עתק באותם זמנים ובמיוחד עבור מדינה שההכנסה השנתית לנפש באותה השנה עמדה על ממוצע של 200 דולר... הלווין הראשון בסידרה Palapa A1 ( בתמונה) שוגר בהצלחה ב 8 ביולי 1976 בו 10 במרץ 1977 שוגר של הארכיפלג האינדונזי. הלווין השני בסידרה בשם Palpaa A2. הסידרה הראשונה מוקדה לכסות את כל האיים שני הלווינים הראשונים יצאו מכלל פעולה ביוני 1958 ובינואר 1988 ובעקבותיהם הוכנסה לשימוש סידרת לווינים B. בסידרה זו הורחב שטח הכיסוי של הלווינים והם ניקלטו גם בפיליפינים , מלזיה וסינגפור. הלווין הראשון בסידרה השניה Palapa B1 הוכנס למסלול ב 19 ביוני 1983 .


ההצלחה של הלווינים הקנדי והאינדונזי הציתה את הדמיון ואת השאיפות ללווינים דומים בקרב ההנהגות והתעשיה של מדינות רבות מסביב לעולם. יפן שיגרה את ה CS-A1 בשנת 1977 , הודו שיגרה את Insat 1A בשנת 1982 , סין שיגרה את Hong Dong Fand 1 ב 1984 , אוסטרליה את 1 Aussat ב 1985 , ברזיל את Brazilsat A1 ב 1985 , ומקסיקו את Morelos1 ב 1985 .

בעקבותיהן החלו לצוץ גם אירגונים חדשים של מדינות לצורכי יצור שיגור ותחזוקת לווינים :באירופה הוקם ארגון Eutelsat , מדינות ערב הקימו את Arabsat ובאסיה הוקמה חברת Asiasat .

לעמוד הבא
 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners