נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

התפתחות התיקשורת הלווינית : בראשית

בעולם העתיק ( ועד למאה 16-ה בעולם המערבי) למונח "ראיה עולמית" ( או גלובלית) היתה רק משמעות אחת : העולם הוא המרכז והכל סובב אותו. אכן , היו זמנים שהכל סבב את האנושות וזה כלל גם את השמש וכל שאר הכוכבים... הרעיון הזה - שנקרא "התיאוריה הגיאוצנטרית" היה כל כך אהוב
באותם זמנים עד שאפילו הכנסיה נתנה לו את הגושפנקה שלה.

מי שדחף את התיאוריה הזו בעולם העתיק היה אסטרונום, מתמטיקאי וגיאוגרף בשם קלאודיוס פתולמאוס, שחי באלכסנדריה שבמצרים בין השנים 87-150 לספיה. בעבודתו Mathematical Syntaxis הוא תיאר איך הארץ היא מרכז היקום וכיצד כל כוכבי הלכת סובבים אותה ( כולל השמש, כמובן ). מערכת זו כונתה מאז בשם "המערכת הפתולמאית". למרות שהיו גם כמה ידועי שם שלא הסכימו עם התיאוריה של פתולמי ( ביניהם אריסתרכוס וסאמוס) התיאוריה הזו שלטה בכיפה במשך למעלה מאלך וחמש מאות שנה, עד שהאסטרונום הפולני ניקולס קופרניקוס הציע בשנת 1513 את התיאוריה ההליוצנטרית של היקום.  

המערכת הפתולמאית Ptolemaic System

מה שהפך מאז לתיאוריה הקופרניקית כלל את הרעיון המהפכני לפיו כדור הארץ סובב סביב השמש.
אך למרות תיאוריה זו, התיאוריה הקודמת היתה פופולרית במשך שנים רבות והכנסיה, שפרשה את חסותה עליה, הגנה עליה בחירוף נפש במשך שנים רבות . הפילוסוף האיטלקי והדומיניקן לשעבר ג'יורדנו ברונו נשרף על המוקד בגלל שהגן על התיאוריה של קופרניקוס בעבודות שכתב , אשר פורסמו בשנת 4851. גם עבודתו של גלילאו גליליי ידועה היטב לכל. בספרו " דו-דיח הנוגע לשתי מערכות
של עולמות" הוא מגן על התיאוריה ההליוצנטרית של קופרניקוס ומבקר בחריפות את התיאוריה הקודמת אשר נתמכה על ידי אריטסו ופתולמי .

גלילאו גליליי היה המדען הראשון שהשתמש בצורה נירחבת בטלסקופ לתצפיות אסטרונומיות וגילה את ארבעת הירחים של יופיטר - הלווינים הראשונים שניצפו על ידי אדם בנוסף לירח. במישפט טעון מאוד שערכה לו האינקוויזיציה הקתולית בשנת 1633 אולץ גלילאו לשנות את דיעותיו בנושא ובהמשך הוא חי בגלות ואיבד את מאור עיניו. גלילאו גליליי מת במאסר בית בשנת 1461.  

אבל ימי התיאוריה הגיאוצנטרית היו כבר אז ספורים. בחג המולד של שנת 1642 נולד אייזיק ניוטון בלינקולנשייר שבאנגליה . ניוטון עתיד להסעיר את העולם ולהפוך תיאוריות על פיהן בסיפרו המהפכני הידוע בכינויו Principia בספר זה הוא מניח את הבסיס לשיטות מדעיות ולחשיבה שישלטו בעולם המדע במשך כ 350 שנה, עד שגאון צעיר בשם אלברט איינשטיין יפתיע את העולם בשנת 1907
עם סיפרו "תיאורית היחסות". מרגע שהעולם הכיר העובדות הנכונות ונטש תיאוריות שהיו נעימות למחשבה אבל שגויות בתכלית, החלה תקופה שכללה סידרה ארוכה של תגליות והמצאות ואף תיאוריות
רבות, חלקן דמיוניות לחלוטין. באותה תקופה, מיותר לציין, הירח היה הגוף המסקרן ביותר.

אחת מעבודות המדע הבדיוני שפורסמו באותה תקופה נכתבה על ידי אסטרונום שתמך בתיאוריה ההליוצנטרית ושמו יוהנס קפלר. בשנת 1634 ,ארבע שנים לאחר מותו, הופיע סיפרו Somnium ( חלום ) המתאר מסע וחיים על פני הירח. ספר זה הביא להשראה ובעיקבותיו הופיע בשנת 1638 ספר בשם "האדם על הירח" שנכתב על ידי דוניגו גונזלס , שהיה שמו הסיפרותי של פרנסיס גודווין , איש הכנסיה האנגלית. מיד אחריו הופיעו מספר ספרים שעסקו בנושאים דומים שנכתבו על ידי סירנו דה ברז'ראק הצרפתי ( "מסע אל הירח") בשנת 1649 וספר מאת דניאל דפו (יוצרו של רובינזון קרוזו) בשם Consilidator The ,המתאר מסע אל הארץ ואל הירח בספינה שתוכננה בידי סיני .

אחת התיאוריות הדימיוניות המרתקות יותר שפורסמה בשנת 1869 כללה לראשונה תיאור של לווין המאויש על י ידי אנשים נכתבה על ידי אדוארד אוורט הייל והופיעה ב Atlantic Monthly . בסיפור, שכותרתו The Brick Moon הייל הציע לווין עשוי מלבנים , אשר משוגר למסלול פולרי ( קוטבי) ואשר האנשים שבו שולחים אותות מורס אל כדור הארץ על מנת לנווט ספינות . זוהי, למעשה, תיאוריה מוקדמת למערכת ה GPS הקיימת כיום ברחבי העולם.

בהמשך הופיעו סיפורים וספרים דמיוניים רבים העוסקים בטיסות אל הירח , אבל העבודה המרשימה ביותר היא זו שנכתבה על דיי ז'ול וורן ( בתמונה) הצרפתי בשנת 1865 וידועה בשמה " מסע אל הירח". לראשונה הופיעה היצירה דמיונית, שכללה רעיונות שאיפשרו הבחנה בין מציאות לדמיון.
מדען גרמני בשם הרמן אוברט הושפע עמוקות מסיפרו של ז'ול וורן ופרסם בשנת 1923 עבודה בשם "רקטה אל החלל הפלנטרי" . עבודה זו תומכת בפעם הראשונה ברעיון, שבמהירות המתאימה, ניתן לשגר מיטען למסלול מבסיס לכדור הארץ ושניתן להשתמש בתחנות חלל
 
למטרות תיקשורת מסביב לעולם.

אבל האדם שגישר יותר מכל בין הדמיון לבין המציאות ואשר נחשב כיום לאבי התקשורת הלווינית הוא המדען וסופר המדע הבדיוני האנגלי הידוע ארתור ס. קלארק . אביה הרוחני של הרצועה הגיאוסטציונרית הנמצאת במרחק של 35,786 ק"מ מעל לקו המשווה של כדור הארץ נקראת על שמו ולכבודו בשם "רצועת קלארק". חישובים שערך קלארק הביאו אותו למסקנה , שזו המרחק המדויק, שבו חפצים ישייטו במקביל לכדור הארץ ובמהירות השווה לזו שבה נע כדור הארץ עצמו וזאת, ללא כל צורך במיכשור שיחייב לייצב את הגופים האלה ולעקוב אחריהם באופן קבוע.  

בשנת 1945 כתב ארתור ס קלארק מיזכר בן 4 עמודים שכותרתו " תחנת החלל: יישומי רדיו" שבו הוא פירט את הרעיון של לוויני שידור גיאוסטציונריים. הוא שלח את המיזכר לחבר באגודה האינטרפלנטרית הבריטית BIS בשם ראלף סלנזגר. לקראת סוף שנת 1945 הוא כתב מאמר נרחב יותר באותו ענין , אשר פורסם בעיתון הבריטי Wireless World . והשאר, כאמור - היסטוריה.

במשך תשע השנים הראשונות לפרסום התיאוריה של קלארק לא נעשו עבודות משמעותיות בנושא. קלארק מעולם לא טרח לרשום פטנט על התיאוריה שלו. מאוחר יותר הוא יכתוב מאמר שכותרתו: "איך להפסיד מיליארד דולר בזמני הפנוי"... אז הוא גם חשב, שהרעיון שלו לגבי לווינים פורסם טרם זמנו ושממילא תוקף הפטנט יפוג לפני שהוא יקרום עור וגידים ויהפוך למציאות. אפילו לא חוזה כמו ארתור סי. קלארק לא דמיין לעצמו שהרעיון שלו ינסוק במהירות רבה כל כך בתוך פרק זמן קצר כל כך ויהפוך למציאות שתשנה תוך זמן קצר את העולם. בדיוק כפי שקרה.

החלק הבא : החלום הופך למציאות
 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners