נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל
מעמוד קודם
התפתחות השידור במדינת ישראלי 2004 - 1948

ב 14 במאי , עם ההכרזה על הקמת המדינה, החלה לפעול תחנת הרדיו "קול ישראל" . התחנה השתמשה בציוד השידור ששימש עד אז את ה PBS ואת "קול ההגנה" . "קול ישראל" היה בהתחלה כמחלקה במיסגרת מישרד הפנים , אחר כך הוכפף למשרד הדואר ולבסוף הוכפף למשרד ראש הממשלה .

המשדר של רדיו PBS שהיה ברמאללה נפל בידי הליגיון הערבי של עבר הירדן והשידורים משם נמשכו בתדר 667 קה"ץ עד למילחמת ששת הימים. רבים עדיין זוכרים את השעות בהן שודרה ברדיו רמאללה מוסיקה מערבית, בימים בהם קול ישראל(וגם גלי צה"ל) היו גופים מיושנים, ארכאיים ובעיקר תחת פיקוח הדוק וצנזוריאלי של משרד ראש הממשלה. באותן השנים שימש הרדיו בעיקר כשופר הרישמי של ממשלת ישראל ועדיין לא העלו על הדעת ששירות הרדיו יכול להיות בעל אופי ציבורי ולא ממשלתי .

ב 11 במרץ 1950 החלו שידורי רדיו חדשים תחת השם קול ציון לגולה . השדורים נועדו לקהלים ייחודיים של יהודים בפזורה בחו"ל והם הופעלו על ידי קול ישראל בשיתוף עם הסוכנות היהודית והאירגון הציוני העולמי WZO . למאזינים רבים זכור אות השידור של התחנה, שהיה קטע מוסיקלי קצר של ההימנון הלאומי (" עוד לא אבדה תקותנו" ). בסופו של דבר מוזג קול ציון לגולה בתוך קול ישראל בשנת 1958 והשם נעלם.

ב 24 בספטמבר 1950 נחנכה גם גלי צה"ל , תחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל . בשנת 1951 אוחדו שירותי השידור השונים תחת השם "שירות השידור הישראלי" (השם בוטל יותר מאוחר ). בשנת 1952 התחילה לפעול תחנת רדיו שניה כללית של קול ישראל בשם רשת ב' בתדר . 652 קילוהרץ הערוץ הראשון כונה רשת א' ואילו השידורים לחו"ל - רשת ג' .

בשנת 1953 הותקן משדר רב עוצמה של 50 קילוואט, עבור שידורי "קול ציון לגולה". המשדר יוצר על ידי חברת RCA האמריקאית ונכנס לפעולה בשנת 5591.

בשנת 1958 חנך קול ישראל את שירות הרדיו בערבית - סאות אישראיל (כיום : רשת ד') בתדר 737 קילוהרץ, באמצעות משדר רב עוצמה של 100 קילוואט. תוך זמן קצר הפכה התחנה להיות אחת מתחנות הרדיו הפופולריות ביותר בעולם הערבי.

ביום א, 3 באפריל 1960 החל קול ישראל לשדר תוכנית רדיו שניה שכללה גם פרסומות מסחריות . בשעה 17:05, אחרי מהדורת חדשות קצרה שהועברה מ"תכנית א" החלו השידורים של "תכנית ב" שקבלה את השם "הגל הקל" י. השידור הסתיים כעבור שעתיים, שבהן שובצו 40 סיסמאות בנות 15 שניות. כל יום השידור הראשון נמכר

ב 2 במרץ 1963 אישרה הכנסת לראשונה את הקמתה של תחנת טלוויזיה חינוכית בישראל.

ב 6 ביוני 1965 אישרה הכנסת את חוק רשות השידור , אשר במיסגרתו הוקמה רשות השידור כגוף ציבורי עצמאי. בשנת 1968 תוקן החוק והטלוויזיה הוכללה במיסגרת רשות שדור.

ב 24 במרץ 1966 נחנכו שידורי הטלווזייה בישראל עם פתיחת נאמנות הטלוויזיה הלימודית - ערוץ מיוחד המיועד בעיקר לבתי הספר ולהשכלה למבוגרים אשר הוקם כולו במימון קרן מייסודו של הברון רוטשילד. התחנה היתה נאמנות ציבורית שנים רבות, עד שעברה להיות יחידת סמך במישרד החינוך והתרבות ושמה הוסב ל "המרכז לטלוויזיה חינוכית" . בתחילת שנות השמונים הוסב שם התחנה ל "הטלוויזיה החינוכית הישראלית" .
למעלה הידיעה בעיתון על חנוכת שידורי נאנמנות הטלוויזיה החינוכית
למטה הלוגו השני של התחנה
במהלך מילחמת ששת הימים (יוני 1967 ) נתפשו משדרי "רדיו רמאללה".אלה הוסבו מיידית לשימוש רשת ד' של קול ישראל. הציוד בתחנה כלל אז גם משדר חדש רב עוצמה ( 100 קילוואט) של חברת Telefunken, שניתרם על ידי ממשלת גרמניה המערבית והיה עדיין בשלבי התקנה.

ב 2 במאי 1968 נחנכו שידורי הטלויוזיה הישראלית בשידור מיצעד צה"ל שהתקיים ביום העצמאות בירושלים.
חגיגות שנות העשרים למדינה היו הזדמנות להשיק שידורים "כלליים"
הטלוויזיה החל בסדרת שידורי ניסוי שהראשון - מצעד צה"ב ב1968
בתוך פחות משה הוצעה גם מהדורת חדשות באופן לא סדיר

בקיץ 1968 , אחרי סדרה של שידורי נסיון שונים, ( חלקם גם בשידור חי ) ואחרי שהוכשרו הכתבים הראשונים שודרה מהדורת החדשות הנסיונית הראשונה . את המהדורה הגיש כבר אז חיים יבין.


בשנת 1969 שודרגו משדרי הגלים הקצרים של קול ישראל עם תוספת של משדר חזק של 300 קילוואט והצבת אנטנות שידור כיוונית חדשות ליעדים שונים ברחבי תבל.

ב 26 ביולי 1972 החלה לפעול תחנת הלווינים הראשונה בעמק האלה.

בשנת 1974 , עם התפתחות ערוץ הטלוויזיה ומתוך רצון להדגיש את העובדה שרשות השידור היא לא רק רדיו , הוסב השם "קול ישראל" ל שידורי ישראל (אבל הוחזר בשנת 1979 . השם החדש לא תפס מעולם פופולריות בציבור).

רשת ג' - מלחמה מול קול השלום
ב 20 ביוני 1976, הוקמה רשת ג שנולדה מלכתחילה על מנת להתחרות ב "קול השלום" , שמשך מאזינים רבים בזכות שידורי מוסיקה מערבית פופולרית ברצף. קול השלום שדרה 24 שעות ביממה. ולמרות זאת, רשת ג עדין שדרה רק ממשעה שש בבוקר ועד אחת אחרי חצות.

בשנת 1979 הגישה ועדת קוברסקי את המלצותיה בנוגע למפת בשידור בישראל : זו היתה הפעם הראשונה בה הומלץ על הקמת על ערוץ טלוויזיה נוסף וכן על על הקמת מערכת טלוויזיה בכבלים בישראל. יחלפו עוד ארבע עשרה שנים עד שהערוץ השני יתחיל לשדר באופן רישמי.


שידורים בצבעים מירושלים
ב 13 בינואר 1983 התחלה הטלוויזיה הישראלית לשדר באופן רישמי שידורים בצבע. זכורים היטב ימי ה אנטי מחיקון , בהם שידרה הטלווזיה תוכניות מיובאות בצבעים, אבל נאלצה להשתמש בציוד על מנת ל"דכא" את האותות הצבעוניים לפי הוראת הממשלה, שחששה ששידורי צבע יביאו לצריכה מוגברת והוצאה גדולה של מט"ח (הימים היו ימי אינפלציה משתוללת - תקופת ה"שפע" של יורם ארידור...). ראו את פתיחת מבט לחדשות הראשון בצבעים

בשנת 1983 החליטה מליאת רשות השידור על הקמת רשת למוסיקה קלסית. רשת א' פוצלה לשתי רשתות : רשת א ' החדשה, עם תוכניות אומר ושידורים בשפות זרות הממשיכה להשתמש במשדרים בגלים הבינוניים ואילו הרשת החדשה קול המוסיקה עלתה לאויר והשתמשה ברשת משדרי ה FM- בסטריאו.

ישראל היא מהמדינות הראשונות שפרשו רשת של משדרי FM סטריאו. בתחילה שימשו המשדרים בעיקר להעברת תכנים בין האולפנים למרכזי השידור אבל מהר מאוד החלו שידורי סטריאו של רשת א' וזאת הרבה לפני מדינות רבות באירופה....

בשנת 1985 התחילו הויכוחים בכנסת לגבי הקמת ערוץ טלוויזיה שני בישראל. הם המשיכו להתווכח עד שנת 1990 ואז גם נחקק החוק להקמת הרשות השניה לשידורי רדיו וטלוויזיה.

הערוץ השני החל לפעול הצורה רשמית ב 11 בנובמר 1993 (לאחר שידורים של כשלוש שנים במיסגרת "נסיונית", בחסות משרד התקשורת ותוך תירוץ שיש לשמור על תדר UHF 22 פעיל, על מנת שמצרים לא תשתלט עליו .....גם ככה התדר הזה מופרע עד היןם לא רק ממצרים אלא גם מקפריסין, בעיקר בקיץ) .

ב 29 ביוני 1986 אישרה הכנסת את חוק הבזק המתוקן ולמעשה אשרה הפעלת שידורי טלוויזיה בכבלים בישראל וב 2 בפברואר 1990 החלו שידורי הכבלים (החוקיים) הראשונים בישראל על ידי חברת גוונים (מוזגה עם ערוצי זהב יותר מאוחר ) בראשון לציון .

בשנת 1991 החלו שידורי הטלוויזיה של ערוץ חינוכית 23 במיסגרת הטלוויזיה בכבלים בלבד ( יותר מאוחר גם באמצעות חבילת הלווין הישראלית יס ) .

ב 1 באוקטובר 1993 ניסגרה תחנת "קול השלום". ציוד השידור של התחנה פורק ממנה ולאחר התלבטויות רבות ,הוטבעה הספינה מול חופי אשדוד.

בספטמבר 1995 החלו לפעול תחנות הרדיו המקומיות ברחבי ישראל ( במיסגרת הרשות השניה). במקביל,ממשיכות לפעול ברחבי המדינה עד עצם היום הזה עשרות תחנות רדיו פירטיות. חלק מתחנות אלה גורמות לבעיות קשות מאוד בתקשורת של התעבורה האווירית בתחומי המדינה. בגלל מעורבות פוליטית של מיפלגות מסויימות בתחנות הפירטיות, לא נינקטה למעשה עד היום אף פעולה רצינית לחיסולן. ( רק בחודש אוגוסט 2004 , משהוחמרה בחוק הענישה על כל המפעילים והמפרסמים בתחנות אלה החלו התחנות להסגר).

בקיץ 2000 החלה לפעול חבילת הערוצים הדיגיטלית של יס באמצעות הלווין הישראלי עמוס 1.

בקיץ 2001 החלו חברות הכבלים לעבור לשדר בפלטפורמה דיגיטלית. באותו קיץ החלו גם שידורי חבילת הלווין הישראלית יס ( על ידי חברת "די בי אס ישראל") .

ב 28 בינואר 2002 ( בכבלים ,יס ,ובלווין בלבד ) במיסגרת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו החל בשידוריו ערוץ 10 - הערוץ המיסחרי השני של ישראל .

לעמוד הבא

בקרו בגלרית תמונות הסטוריות נוספת של תולדות השדור בארץ ישראל ובמדינת ישראל


המשך : הפיראטים הראשונים : קול השלום ואודליה

מקורות קריאה נוספים
אלי ניסן, מראשוני הטלוויזיה הישראלית כתב כתב סקירה מעניינת על התפתחות הטלוויזיה והרדיו בישראל הכוללת גם פרשנות המבוססת על ניסיונו האישי.

 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners