נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

טילים ראשונים

מעמוד קודם

בלב ה V-2 היתה מערכת ההנעה . שני מיכלי חומר דחף תפשו את מרבית הנפח שתוך הטיל . המיכלים הכילו אתיל אלכוהול ( תערובת 75% ) לדלק וחמצן נוזלי עבור המחמצן . כל מיכל היה בנפח 4,500 ליטרים.
למפתחים התברר, שניצול כוח הכבידה על מנת להזין את תא הבעירה לא יספק מספיק חומר דחף שיספק דחף מספיק על מנת שטיל ה V-2 יעזוב את הקרקע . בסביבת כבידה קטנה יותר , כמו בחלל , אף חומר דחף לא יגיע בכלל למנוע

על מנת לפתור את הבעיה צויד ה V-2 במשאבת טורבו שמוקמה ממש מתחת למיכלי הדלק . המשאבה הונעה באמצעות חומרי דלק שיועדו אך ורק לה (סודיום פרמנגנט כדלק ומי חמצן בחומר מחמצן ) באמצעות אדים בלחץ מהדקומפרסיה המהירה (התפשטות של פי 5000 בנפח ) של מי חמצן לתוך אדים וחמצן באמצעות שימוש בסודיום פרמנגנט (NaMnO4) בתור זרז נוזלי . מערכת משאבת טורבו זו כללה 129 ליטרים של מי חמצן וסודיום פרמנגנט.

חומר הדחף העיקרי הוזן אל החלק העליון של מנוע הטיל באמצעות 18 מזרקים . לכל סעפת מזרק היתה שורת נחירים ( מעל 3,000 בסך הכל )שיצרו תרסיס עדין על מנת לערבב את הדלק ואת המחמצן עבור הבעירה.
על מנת למנוע שריפה במנוע בזמן מעוף הטיל , למנוע היה בעל דופן כפולה ובין כל דופן הדלק שימש כחומר קירור ונשאב לתוך חלל זה . נקבים קטנים בתוך הדופן אפשרו לדליפה של אלכוהול לתוך המנוע על מנת לסייע בקירור
כשה V-2 מוצת עוברות מספר שניות עד שמשאבת חומר הדחף מתחילה לצספק דחף מספיק שמאפשר לטיל להתרומם
על מנת לספק נחיה לטיל בעת התרוממותו, שבשבות קטנות הניתנות להנעה עשויות מגרפיט עמיד באש חזקה הורכבו באזור פליטת האז מהמנוע . מערכת הנחיה של הטיל סובבת את ארבע השבשבות באמצעות מנוע סרבו אלקטרו-הידראולי על מנת להפיץ את האש הנפלטת ולשנות את מסלול הטיל
סנפירים גדולים בזנב הטיל מספקים יציבות בשעה שה V-2 פורץ דרך האטמוספירה אבל ככל שהאויר נהיה דליל יותר הולכת ויורדת יעילות הסנפירים . סנפירי בקרה חיצוניים אלה מונעים באמצעות שרשרת על ידי מערכת הנחייה של הטיל . בסרטים בהם צולמו טילי V-2 מוקדמים בעת מעופם ניתן לראות את הטילים מיטלטלים באטמוספירה העליונה בשעה שהם החלו ליפול מטה . כשהטיל נפל מטה ופגש באויר צפוף יותר , הוא היה חוזר למסלול בו האף שלו היה חוזר להיות בחזית כיוון הנפילה ופוגע באדה כמו חץ
בחזית ה V-2 נמצא האף החרוטי בו נמצא בדרך כלל ראש נפץ במשקל טונה אחת . ראש הנפץ היה מורכב מ TNT ואמוניום ניטרט . לא נעשה שימוש בחומרי נפץ חזקים יותר בגלל שהחיכוך יצר חום שעלה על 649 מעלות צלזיוס במהלך הטיסה.
מיד מתחת לחרטום החרוטי היה ציוד בקרה שהכיל גירוסקופים , אקסלרומטרים ומיכשור נוסף ששימש להנחות את הטיל אל המטרה . בנוסף היו בתא זה מכשירי תזמון שנועדו להפסיק את זרימת הדלק למנוע אשר על מנת לפקח על זמן הטיסה.
פון בראון החל להתנסות בטילים מונעים בדלק נוזלי כבר בשנת 1927 . בשנת 1932 החל להתעניין בפוטנציאל של שימשו בארטילריה לטווח רחוק . צוות מדענים שהיה כפוף ישירות להיטלר בראשות הגנרל דורנברגר בחן תוכניות של טילים שונים שפון בראון תכנן ושיגר . יצור המוני של טיל ה V-2, כפי שכונה החל בשנת 1943.הגרמנים נצלו עובדי כפיה לתעשיית הטילים וכ 10,000 מהם מתו מעבודת פרך או על ידי חיילי ה SS.
Batterie 444 היתה היחידה הפעילה הראשונה ששיגרה טילי V-2. ב 2 בספטמבר 1944 החלה יחידה זו בהרכבת טילים שנועדו לשיגור לעבר פריז שכבר שוחררה אז על ידי בעלות הברית .למחרת החלו גם בהכנות לירי נוסף מאזור האג שבהולנד לעבר לונדון .

בנוסף לחוסר ייעלותו המבצעית היה טיל ה V-2 יקר מאוד ועלותו היתה שווה עלות של ארבעה מנועים של מטוסי הפצצה. למרות כל, ל V-2 היתה השפעה פסיכולוגית גדולה הרבה יותר מאשר לטילי ה V-1 , מכיוון שהטיל הישן נשמע בעת מעופו לקראת התקרבו למטרה ( וכונה גם "הפצצה המזמזמת "). בעוד ה V-2 עף מהר יותר ממהירות הקול ופגע המטרה מבלי שהיתה לכך התראה מוקדמת .

Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

ללא פס קול

טכנולוגיית הטילים הנאצית היתה מבוקשת ביותר על ידי כוחות הכיבוש מכל הצדדים בתום מלחמת העולם השנייה. מדענים נאצים נלקחו בחשאי לארצות הברית על מנת להמשיך בעבודה על פרוייקט ה V-2, ביניהם ורנר פון בראון. ממשלת ארצות הברית הקימה בעיירה קטנה בשם האנטסויל שבאלבמה מאגר טילים בשם Redstone Arsenal שהתבסס על פיתוחיו של פון בראון . במבצע סודי שנודע בכינויו Paper Clip , נתפשו שלוש מאות טילי of V-2 והועברו בתום המלחמה מגרמניה לארצות הברית ועימם הגיעו . בהמשך גם 126 מהמתכננים העיקריים של הטילים , כולל פון בראון, במהלך שנת 1950.

עבודתו של פון בראון על טילי ה V-2 הפכה אותו לאבי תוכנית החלל של רצות הברית , והוא תפש את מקומו של גודארדשעבד על פיתוח טילים שפעלו על דלק מוצק . פון בראון עבד על הפיתוח של טילים מסדרות Redstone, Jupiter, Jupiter-C, Pershing ו Saturn .
גם ברית המועצות הצליחה לשים ידה על כ 250 מדעני טילים נאצים וכן על חלקי טילים שונים. בעקבות תפישת הטילים הגרמניים פתחו הרוסים בתוכנית הטילים שלהם בעקבותיה פותחו טילי ה SCUD.
מרבית צוות הפיתוח הגרמני שנשבה על ידי הרוסים הוחזר לגרמניה במהלך שנות החמישים .

המשך : אתר La Coupole בצרפת
 

מבנה ה V-2

© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners