נא להמתין להופעת התפריט



 
היסטוריה של השידור
הקטן טקסט הגדל טקסט טקסט רגיל

מראות קול

טרם מלחמת העולם הראשונה והמצאת הרדאר, נבנו לאורך חופי בריטניה מראות בטון אקוסטיות ששמשו כמערכת התראה מוקדמת מפני חדירה של מטוסי אויב. המראות המפורסמות ביותר ניצבות עד היום כמעט שלמותן ב Denge שבחצי האי Dungeness וב Hythe שב Kent . אתרים אחרים בהם יש מראות כאלה כוללים את סנדרלנד, רֶדקאר,באולבי וקילנסי ובאי מלטה.

המראות ב Dungeness, המוכרות בפי רבים "האוזניים המאזינות" , היו למעשה שלושה מחזירים ( רפלקטורים) גדולים עשויים בטון . בכל מוקד של "מראה" הוצב מיקרופון, שאפשר למאזין המחובר באוזניותלהקשיב לקולות של מטוסים שטסו במרחק של כמה קילומטרים מעבר לתעלת למנש . למרות שרבים סבורים, שהמראות הן בצורה פרסולית מתברר, שלמעשה הן הֶמיספריות ( כלומר, בצורה של חצי כדור) . בזכות תכנון גאוני זה, לא רק שניתן היה להאזין באמצעותן עד למרחק רב ( עד 35 ק"מ ביום טוב ) אלא שבנוסף, הן אפשרו גם לקבוע את כיוון מקור הקול. המראות נבנו בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה, ומגוון הצורות ( שלוש) גם מעיד על האופי הנסיוני של כל הפרוייקט. מראה אחת היתה ארוכה, קמורה עם קיר בגובה חמישה מטרים ובאורך של שבעים מטרים ואילו שתי האחרות הן בצורת צלחת בקוטר שבין ארבעה לחמישה מטרים כל אחת. .

למראות האקוסטיות היתה יעילות מוגבלת מאוד , ועם העליה המשמעותית במהירות הטיסה של אוירונים בשנות השלושים של המאה שעברה התברר, שבמקרים רבים עד שניתן היה להבחין בהם ולהתריע מראש, הדבר כבר היה מאוחר מד . בסופו של דבר, התפתחות הרדא הביאה לסיום הניסויים במערת המראות .למרות זאת, הניסויים הביאו למסר שימושים מוצלחים אחרים.

תוכנית הניסוי במראות האקוסטיות תרמה לבריטניה שיטה חדשה לאיתור מטרות אויריות על ידי חיבור בין מספר נקודות . שיטה זו פותחה על דיי צוות המראות האקוסטיות בראשות דר' טאקר ואלו היו הנסיונות הראשונים בשימוש ברדאר תוך איכון מטוסי אויב על ידי הצלבת נתונים שהתקבלו ממספר נקודות מעקב בו זמנית. מערכת הרדא הבריטית היתה הרבה יותר פשוטה ופחות מתוחכמת מזו הגרמנית אך למרות זאת, המערכת הבריטית היתה בסופו של דבר הרבה יותר יעילה ומצלחת הודות לשיפוריםש התקבלו מהניסוי במערת צלחות הבטון .




 


© כל הזכויות שמורות * All trademarks are the property of their respective owners